רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטין זצוקלה"ה
עולם התורה התעטף ביום שלישי בצער נורא, באבל כבד וביגון אין אונים, עם היוודע הבשורה המרה על פטירתו של מרן רבינו הגדול, רבן של ישראל, ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה, שנסתלק מעמנו כמעט בפתע פתאום, בא השמש בצהרים. העולם חשך בעדנו. אוי נא לנו כי חטאנו.
רבינו הגדול מרן הגר"ג אדלשטיין זיע"א, נשיא מועצת גדולי התורה, שכיהן במשך עשרות שנים בראשות ישיבת פוניבז' ולימד תורה ודעת בישיבה במשך כשמונים שנה ללא הפוגה, הלך לעולמו בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק.
בליל חג השבועות, חווה רבינו ראש הישיבה התקף לב והוא פונה לבית החולים 'מעייני הישועה' לצורך טיפול רפואי. בהיכל הישיבה הופסק סדר הלימוד בעיצומו של ליל החג לצורך אמירת פרקי תהלים בהתעוררות גדולה, כשהידיעה על מצבו מתפשטת בכל רחבי בני ברק תוך זמן קצר. בימים שלאחר החג ידע מצבו עליות ומורדות אולם הדאגה לשלומו חצתה את כל שכבות הציבור החרדי.
מה שהדאיג את מרן ראש הישיבה זצוק"ל לאחר התפילה בבית החולים, היא העובדה שבערב החג, כשעדיין שהה בביתו, בירך ועשה 'עירוב תבשילין' אך לבסוף לא עשה שום מלאכה, כי בבית החולים אי אפשר להדליק נרות שבת במחלקה. בעקבות כך ביקש מרן ראש הישיבה לעשות מלאכה כלשהי, שלא ייכשל חלילה בברכה לבטלה. וכך, בעיצומו של החג הביאו למרן זצ"ל סיר קטן לחדרו במחלקת טיפול נמרץ, שם ערבב ראש הישיבה את המרק בכדי שיהיה לו חלק בבישול, לצורך הברכה של עירוב תבשילין בערב החג, שלא תהיה ברכה לבטלה…
חתנו הגר"א גרבוז שליט"א, ראש ישיבת 'אורחות תורה' סיפר: "בימים האחרונים היו לו כאבים גדולים מאד ממש ייסורים גדולים, שעות של כאבים בלב, אבל מיד כשנרגע הוא התיישב להכין שיעור. ביום ראשון ושני עוד אמר שיעור בבית החולים. היה במצב שהיה מחובר לכל מיני מכשירים הרבה מאד, ומסר שיעור רבע שעה -עשרים דקות. עוד היום בבוקר (יום ג') גם התיישב והתחיל כבר לכתוב ולהכין שיעור, להגיד לימוד תורה של רבים. בוודאי בזכותו כל מה שיתחזקו בלימוד התורה ובמוסר זה העילוי נשמה הכי גדול שיכול להיות, הקב"ה ירחם עלינו ויהיה רק בשורות טובות".
בהיכלי הישיבות נקראו פרקי תהלים לרפואתו מאז חג השבועות בכל התפילות ואף הוקם קו תהלים מיוחד בו השתתפו עשרות אלפים בקריאת ואמירת פרקי תהלים לרפואתו של רבינו זצוק"ל. בבוקר יום שלישי, כאמור, מצבו הידרדר לפתע – ובבית החולים פעלו הרופאים כדי להציל את חייו ופתחו בסדרת פעולות החייאה, בו בזמן שבכל עולם התורה הופסק הלימוד ובכל ריכוזי התורה בעירנו, הישיבות הקדושות וכוללי האברכים, חיידרים ותלמודי תורה, פרצו אלפים בקריאת פרקי תהילים. אולם כעבור זמן קצר, התקבלה הבשורה המרה והקשה מכול, כי נצחו אראלים את המצוקים ונשמתו הטהורה של ראש הישיבה עלתה לבית עולמה.
דבר הבשורה הקשה פשט בתוך דקות בכל תפוצות ישראל והיכה בהלם וצער גדול את כל שכבות הציבור החרדי. בישיבת פוניבז' הסירו את הפרוכת מארון הקודש בהיכל הישיבה. גם ארון הקודש בהיכל 'אוהל קדושים' בגבעת הישיבה נותר עירום והפרוכת הוסרה מעליו לאות אבל. כך נהגו גם בישיבות רבות ברחבי הארץ, שכן רבים מראשי הישיבות הינם תלמידיו, ורבני הישיבות נשאו דברי מספד ונהי. חברת 'קוים' תיגברה באופן משמעותי את קוי התחבורה לבני ברק ואלפים מתושבי העיר נסעו למסע ההלוויה הגדול, בו השתתפו מאות אלפי יהודים כואבים. קוי 'קוים' נעצרו בגבעת שמואל וההמונים עשו את דרכם רגלית עד לגבעת הישיבה. במסע ההלוויה הגדול השתתפו מאות אלפי בני תורה ויראה, כואבים סחופים ודוויים, אוי לה לספינה שאבד קברניטה.. בחזור עלו אלפי התושבים בתחנה אחת מאספת וכך, אט אט, שבו אלפי תושבי העיר לביתם.
יִשּׁוּב הַדַּעַת!
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
"ר' גרשון נפטר!", נכנס בחור משיעור אחר לתוככי השיעור שלנו, וחדר השיעורים נדם.
רק לפני כרבע שעה עוד זעקנו כולנו, בהיכל הישיבה, עם כל בני הישיבה הקדושה, בשאגות וזעקות של פרקי תהילים, לרפואתו של ר' גרשון, והנה ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
"מה ר' גרשון היה עושה עכשיו?", שאלתי בדמע, "הוא היה מדבר כמה דקות על הנפטר הדגול ומיד שב לשיעור. מה היה ר' גרשון זכר צדיק לברכה? יישוב הדעת! מתינות ורוגע! בכל מקרה אף אחד לא יודע כעת מתי ההלוויה. מה ר' גרשון היה עושה עכשיו? ממשיך את השיעור. אז אנחנו ממשיכים את השיעור".
משחר ילדותי, במשך כמה וכמה שנים טובות, הוציא אותי ר' גרשון, באותו תאריך בכל שנה, פעמיים ביומיים, במצוות עשה דאורייתא.
אימתי?- בראש השנה, בהיכל ישיבת פוניבז', שם התפללנו. כשמרן ר' גרשון זיע"א היה ה"בעל תוקע", ולימינו אש דת למו עוד ה"מקריא", רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זיע"א. אותה מתינות של לפני כארבעים שנה, עד היום הזה.
"אתה למדת אצלנו בתשל"ו, נכון?!", שאל ר' גרשון את אבא מארי שליט"א, כשנכנסנו לקבל את ברכתו בערב בר המצוה שלי, "למדנו אז פסחים. בן דודך אפרים למד אצלי בתש"ל, למדנו אז יבמות"…
כך ר' גרשון הכיר את הבחורים. אלפי אלפי בחורים. דרך המסכת אותה למדו הם אצלו בישיבה. כשמונים שנות הרבצת תורה, כר"מ בישיבת פוניבז'. בעמל התורה ויגיעה עצומה, ביראת שמים שאין דומה לה, בקדושה ובטהרה אין סופית, במתינות וביישוב הדעת סטואית, מופלאה מאין כמותה.
"למה לפתוח עוד ישיבה קטנה באלעד, אם ר' שולם בער כבר פותח השנה ישיבה חדשה בעיר?", שאל אותנו, את צוות רבני הישיבה החדשה "משאת המלך", כשנכנסנו להתייעץ. ר' גרשון בקי היה בפרטי הפרטים של כל הישיבות הקטנות בעיר והכיר את כולם. הסברנו מה שהסברנו ור' גרשון האיר פנים. "תפתחו את הישיבה ותראו הצלחה גדולה, בסייעתא דשמיא!".
מאז, ועוד קודם, נכנסנו אל הקודש פנימה. רבנו זיע"א תמיד האיר פנים, דיבר מתון מתון על הצורך ביחס אישי והערפת אהבה וחיבה לכל בחור ובחור, וכמובן, פרס את משנת חייו, הנודעת בקרב כל תופס ישיבה, "ללמוד נעים, שכל אחד ילמד לפי טבעו".
"לימוד לפי טיבעיי!", משפט שכל בן ישיבה ואברך כולל שמע מר' גרשון, עשרות עשרות פעמים, שלימוד התורה יהיה תענוג. הלימוד הרי כל כך נעים, כל כך "מותח", כל כך מתוק. ר' גרשון דגל כל חייו בלימוד מהיר ונעים יותר, כל אחד ואחד לפי סגנונו ונטיית ליבו. את ה"אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ" ביאר רבינו זצ"ל לא רק במקום הלימוד, אלא בעיקר בצורת הלימוד, שהלימוד יתאים לכל 'צורב' באשר הוא, שיהיה לו נעים ומתוק ללמוד.
ואם מדברים על ר' גרשון, רוצים ללמוד ולגעת בקצות דרכיו, להחכים ממשנת חייו, הרי שלענ"ד נושא זה, של מתיקות הלימוד האישי והלימוד "לפי טבעו" של הלומד- הוא הוא הדבר המחזק ביותר שניתן, וגם צריך, ללמוד מרבינו ר' גרשון זצוק"ל.
נושא זה, יחד עם שני נושאים נוספים. הראשון הוא, כמובן, לימוד המוסר. לא היתה שיחה או "ועד" שכולנו שמענו מפיו של ר' גרשון ומפי כתביו (בגיליונות "דרכי החיזוק" שחיזקו את כולנו בכל שבוע), שר' גרשון לא דיבר, שוב ושוב ושוב, על חובת לימוד המוסר, עד כמה לימוד המוסר נחוץ לכל בן תורה ולכל יהודי ועד כמה לימוד המוסר משנה את כל האדם והופך את צורתו לאדם השלם. בכל שיחה של ר' גרשון כולנו חיכינו, פשוט ידענו שזה יגיע, להתייחסותו על לימוד המוסר.
והשני, מתינות ויישוב הדעת. עולם מסביב סוער וגועש ורבנו ר' גרשון, כל כולו מלא מתינות ויישוב הדעת, "הושע נא נפש מבהלה".
רבינו ר' חיים איננו. רבינו ר' גרשון איננו. יתומים היינו ואין אב!