המחנכת הנערצת סיגלית שרה (גלי) מרציאנו ע"ה

קהל רב ליווה בערב שבת האחרונה למנוחות את המחנכת הנערצת סיגלית שרה (גלי) מרציאנו ע"ה, שנפטרה לאחר מחלה, בגיל 51 והותירה אחריה את יבלחט"א בעלה חיים, ממייסדי הקהילה הדתית לאומית בעיר, 7 ילדים ושני נכדים.

בטרם יצא מסע ההלוויה מבית המשפחה ברחוב הזמיר לעבר בית העלמין ירקון הספידוה ראש בית ההוראה 'יביע אומר' ודוד הנפטרת, הרבנים הגאונים רבי אהרון בוטבול, רב הקהילה רבי  אברהם נחשון, רב קהילת משכנות נריה, רבי אבי לוי וראש ישיבת רמת גן  רבי יהושע שפירא שעמדו על אהבת התורה ויראת השמים של המנוחה, שזכתה לחנך מאות תלמידות בעיר ולשמש להן דוגמא.

גב' גלי גדלה בבני ברק ולאחר סיום לימודיה ב'בית יעקב' המשיכה ב'בית רבקה' בכפר חב"ד, שם נדבקה בחיידק ה'הפצות' בכל מה שקשור לקירוב של מי שעדיין לא שומר תורה ומצוות. "כל רגע מחייה מאז הוקדש לקירוב רחוקים. בכל מקום וזמן תמיד היתה משתדלת להאיר פנים לאלו שעדיין לא זכו להכיר את בוראם", מספרים בני המשפחה. כשהייתה בת 20 התייתמה מאמה, שנפטרה בגיל 42 וכבת הבכורה שימשה אמא שנייה לשאר האחים. במקביל – המשיכה בלימודיה ב'בר אילן' ולאחר נישואיה לבעלה יצאו השניים לשליחות חינוכית במוסקבה. "במוסקבה היינו שנתיים מאוד משמעותיות כאשר עיקר הפעילות נסובה סביב חינוך ילדי העיר למצוות כמו ששאפה כל חייה.

עם שובם ארצה – רכשו דירה בעיר, קבעו בה את מושבם והיו ממייסדי הקהילה הדתית לאומית בה. עם הקמת אולפנת 'נחלה' הצטרפה לצוות החינוכי שלה, כמורה מקצועית וכמחנכת. "כל מי שהכירה אותה הגדיר אותה במילה אחת: מחנכת. זו היתה הווייתה ולא הסתפקה בהנחלת החומר הלימודי, אלא שימשה כדמות חינוכית נערצת.

לפני שמונה שנים נתגלה אצלה גידול ממאיר והיא עברה סדרת טיפולים שנסתיימו בחסדי ה' בהצלחה. לאחר החלמתה התפרסמו על ידי עזר מציון חלקים מ'יומן אישי' אותו כתבה באותם ימים ובו תיעדה בפרוטרוט את אשר עבר עליה. נשים רבות שאבו עידוד מיומן זה.

לפני כחצי שנה חשה כאבים בבטן ונשלחה לניתוח אפנדיציט. כשהגיעה לבית החולים איכילוב תל אביב עברה סדרת בדיקות, בעקבותיהם הומלץ על סדרה של ששה טיפולים לא נעימים כדי להתגבר על גידול שנתגלה. אחרי שלושה טיפולים התברר שאלה לא פעלו כמצופה, עברה ניתוח ששיבש את מערכת העיכול ומאז היא לא חזרה לעצמה.

"לפני חודש נולד נכדנו השני, שילה יהודה. הרופאים נתנו לה להשתתף בשמחת הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו, שנערכה בביתנו. היא הייתה מוארת מאוד בברית, שמחה מאוד, למרות שהייתה חלשה. זה היה היום הארבע עשרה שהיא לא אכלה. בסך הכל היא לא אכלה 40 יום. לא הייתה מסוגלת. רבנים אמרו לי שזה מעלה לשבור את תאוות האכילה וכפרה על הדור", מספר בעלה יבלחט"א.

"מה שאפיין אותה שהיא לא הפסיקה ללמוד מאז שהייתה קטנה. כל החיים לא הפסיקה ללמוד. יש קלסר של עשרות תעודות של לימודים מלימודים שונים, דברים שקשורים להתפתחות אישית, לזוגיות, לבניית הבית. לא עניין אותה התעודות או לצבור ידע. עניין אותה תורה, שיעורי תורה. היא הותירה אחריה עשרות עשרות כתיבות של שיעורי תורה. אין שיעור ששמעה בין בקודש ובין בחול שלא סיכמה בכתב. הדבר שהכי היה לה חשוב ללמוד זה חיזוק המשפחה, זוגיות. למדנו לפחות ארבעה קורסים של שנתיים בנושאים של זוגיות, ביחד. העברנו סדנאות בזוגיות בקהילה ובעוד מקומות. ומשם יש דברים שפיתחנו איך לעזור לזוגות שמעוניינים להקפיץ את הזוגיות שלהם. לרומם אותה. כי אין משהו טוב שלא צריך לעבוד עליו" מוסיף בעלה.

"היא כיתתה רגליה לשמוע כל שיעור. בגבעת שמואל, בהדר גנים, בלוד, ברמלה ואיפה לא, גם אם זה אחרי טיול של יומיים שלושה. 'הדברים האלה מחיים אותי' אמרה. כל ראש חודש היינו הולכים למקום אחר עם הרב דב זינגר, לאמירת הלל בשירה ובנגינה. אחת מתלמידותיה באולפנה סיפרה שהיא וחברותיה היו קצת שובבות. המורה גלי ידעה שהן תבואנה בסוף השנה לבקש סליחה ולכן הקדישה את השיעור האחרון למילה מחילה. הסבירה את משמעותה, איפה היא מופיעה בתנ"ך ואת הרעיון של מחילה ואמרה שהיא מוחלת להן ומי שלא מוחל נושא על סבלו דברים. בכך היא ייתרה את בקשת הסליחה שלהן. הכל היה בגישה כזאת, בגישה לכוון לתובנה הזאת. היא מסרה שיעורים לנשים באגדות חז"ל והבליטה מה אגדה זו אומרת לי, מה המדרש מספר לי. היא הייתה שולחת את השיעור כתוב לפני שהתקיים ומבקשת חוות דעת. 'זה יעשיר לי את השיעור' אמרה. בלי מניירות".

"כל דבר שהיא עשתה היה לפי ההלכה. כל דבר שואלת את עצמה מה הקב"ה רוצה ממני. אחד מהמשפטים שהיו שגורים בפיה. הציעו לה כל מיני טיפולים ניסיוניים להאריך את החיים. היא שאלה את דודה הגאון רבי אהרון בוטבול, אליו היתה מפנה כל שאלה הלכתית והוא אמר שהיא לא חייבת".

"לסיכום אני רוצה לומר משהו מהזווית שלי. אומלל מי שלא חי בתוך קהילה. הקהילה שלנו תומכת באופן מדהים ומרגש. החל מרב הקהילה הרב נחשון והרבנית וכלה בצוות המורות, הידידות וכל השכנות. כולם סייעו ונתנו כתף בזמנים הקשים בצורה שאין לתאר. ואני רוצה להודות להם על כך. מרגשות גם היוזמות בקהילה לזכרה ולעילוי נשמתה: גלים של אור, שבוע תורה ושבוע חסד. גל של נתינה וגל של תורה. השבוע זה גל של תורה – שומעים שיעור של הרבנים", אומר בעלה ומעלה על נס את התגייסות נשות הקהילה בכל תקופת מחלתה ובימי ה'שבעה'.

ת.נ.צ.ב.ה.

 

ידיד נפש ביציאת הנשמה

ממש סמוך לפטירתה, ערכו עשרות נשות הקהילה ערב הפרשת חלה מרומם וגדוש בחיזוקים רוחניים, כאשר כל הנשים והבנות מקבלות על עצמן קבלות נפלאות לחיזוק באמונה והלכה. כאשר כל קהל הנשים שר את שירת "ידיד נפש", בסיום מסע החיזוק הנשגב, הודיעו על פטירתה לבית עולמה.

אחת המשתתפות העלתה את תחושתיה ורגשות חברותיה, עלי שיר הספד.

לָךְ גַּלִּי / נָאוָה בֵּן אָיוּן

 

אֵיךְ עָלִית

בְּקוֹל שִׁירָה נָשִׁית דַּקָּה

אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ

בְּהָרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ.

עַכְשָׁו אַתְּ מְלֵאָה בְּזִיווֹ

וְנִרְפֵּאת מִיִּסּוּרַיִךְ.

 

אֵיךְ עָלִיתָ בְּקוֹל בְּכִיָּה דַּקָּה

שֶׁל כָּל הַנָּשִׁים שֶׁאָהַבְתְּ

שֶׁתָּמִיד דַּאֲגַת לְחַבֵּר

אִישָׁהּ לִרְעוּתָהּ

וּלְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

 

וְהָיִינוּ שָׂם

בִּשְׁבִילֵךְ

וְנִשְׁאַרְנוּ לִבְכּוֹת

הֵעָדְרֵךְ

וְאַת הָיִית שָׁם.

הֶעֱלֵית אוֹתָנוּ

וְעָלִית מִתּוֹכֵנוּ

אֵלָיו.

 

וּבוֹר גָּדוֹל נִפְעַר בְּתוֹכֵנוּ

וּמִי יוּכַל לְרַפֵּא שִׁבְרֵנוּ

אֵל נָא רְפָא נָא לָנוּ

בְּשִׂמְחַת עוֹלָם.