ביוזמתו של תושב העיר הרב דוד אברהם פרסמן, החלה השבוע, כתיבת ספר תורה חדש לעילוי נשמת קדושי מלחמת שמחת תורה הי"ד * זאת ביום השלושים לרציחתם של יותר מ-130 מחברי הקיבוץ בידי מרצחי החמאס
* בין המשתתפים במעמד המרגש, שנערך בבית הכנסת של הקיבוץ שהפך בינתיים ל'שטיבלך של עוטף עזה' היו גם מתנדבי זק"א תושבי העיר, שבאו להמשיך במלאכת איתור חלקי הנרצחים הי"ד * כמה סימלי שאנו מתחילים בדרך זו מבראשית גם את חייו של הקיבוץ שאותיות שמו מופיעות במילה הראשונה בתורה- בראשית- בארי" אמרה 'האמא של בית הכנסת' שנכחה במעמד
בית הכנסת 'אהבת ישראל' בקיבוץ בארי, הוא אחד המבנים היחידים בקיבוץ שיד המרצחים והפורעים שבאו בשעריו לא פגעו בו. מאז העברתם של תושבי המקום למגורי הארעי במלונות ים המלח הפך בית הכנסת ל'שטיבלך של עוטף עזה'. ביום ראשון השבוע התקיים בו מעמד מרגש במיוחד: התחלת כתיבת ספר תורה חדש לעילוי נשמותיהם של כ-1500 הרוגי מלחמת שמחת תורה הי"ד.
בין עשרות חובשי המדים הירוקים, שחלקם היו ב'הפסקה' שבין פעולה לפעולה בעיבורה של העיר עזה, בלטה דמותו של תושב העיר הרב דוד אברהם פרסמן, האיש שיזם את כתיבת ספר התורה החדש והיה היחיד מבין החוגגים שלבש חליפה.
"הקשר שלי עם הקיבוץ התחיל בחנוכת בית הכנסת, שהוקם לפני 17 שנה ביוזמת ארגון 'אילת השחר'" סיפר הרב פרסמן. "מאז אני בקשר עם מי שנחשבת ל'אמא של בית הכנסת', גב' רחל פריקר. כששמעתי במוצאי שמחת תורה על ממדי האסון שהתרחש בקיבוץ ובישובים השכנים בשעות הבוקר של אותה שבת, חששתי מאד לגורלה אבל פחדתי להתקשר.למחרת נזכרתי שאני מכיר קרובת משפחה שלה הגרה במרכז הארץ, והחלטתי להתקשר אליה. היא סיפרה לי שרחל ובני משפחתה ניצלו בניסי ניסים יחד עם עוד עובר אורח שהכניסו לממ"ד שבביתם עם הישמע האזעקות הראשונות באותו יום. למרות שהמרצחים שהו בביתה זמן לא קצר הם 'נלאו למצוא את הפתח' של הממ"ד והוציאו את זעמם על העצים והאבנים בבית, שרפו והרסו אותו כליל, כשרק הסוכה בחצר האחורית והממ"ד נותרו על כנם…
"בעקבות הבשורה הטובה התקשרתי לרחל כדי לברך אותה על הצלתה והצלת משפחתה והיא סיפרה לי על הנס שבית הכנסת לא נפגע כלל. הדבר הזה נודע לה כשאחד החיילים המוצבים באזור התקשר אליה וביקש את מפתח בית הכנסת, כדי להתפלל בו. 'אמרתי לו שהמפתח נמצא בביתי החרב והשרוף, ואין סיכוי למצוא אותו, והצעתי לו לפרוץ את דלת הכניסה כדי להיכנס. מאז אני מקבלת עדכונים שוטפים על התפילות ולימוד התורה כמעט 'מסביב לשעון' של חיילים ואנשי זק"א הפוקדים את המקום' סיפרה לי כשכולה נרגשת ועדכנה אותי כי היא, בעלה וילדיה, יחד עם שאר בני הקיבוץ שנותרו ב"ה בחיים פונו למלונות שעל חוף ים המלח. נסעתי לבקר אותם שם וקבענו מפגש נוסף ב…בית הכנסת בבארי" שיחזר הרב פרסמן.
"השבוע ביום ראשון הגענו למקום, באישור הצבא. בכניסה לבית הכנסת הפתעתי אותה כשסיפרתי לה כי הבאתי איתי יריעה של ספר תורה, שמסגרות אותיותיה כבר הוכנו בידי סופר סת"ם – כהתחלה של כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתם של כל הנרצחים הי"ד והלוחמים שנפלו במלחמה הי"ד. התרגשותה הגדולה מעצם החזרה לקיבוץ ולבית הכנסת 'בן טיפוחיה' הרקיעה שחקים והיא לא הסתירה את תחושת האור והתקומה של הקיבוץ שנסכה בה הבשורה. כשהביטה באותיות המילה הראשונה בתורה, 'בראשית' הבחינה מיד כי הוא כולל את כל האותיות המרכיבות את שמו של הקיבוץ 'בארי' והכריזה על הסמליות הרבה בכך שהקיבוץ אשר הוקם במוצאי יום הכיפורים תש"ז – מתחיל שוב 'מבראשית' לאחר הטרגדיה הנוראה שעבר בשמחת תורה וגדעה באיבה את שמחת התורה – בכתיבת ספר תורה. היא לא שכחה להזמין את כל הנוכחים למעמד הכנסת ספר התורה המתוכנן בעז"ה לערב שמחת תורה בשנה הבאה עלינו לטובה" מספר הרב פרסמן בקול רועד מהתרגשות.
הרב פרסמן משתף אותנו בסיפור נוסף. לאחר הכנסת הספר תורה סיירנו יחד עם גב' פינקר בישוב החרב, וניגשנו גם לביתה החרב. זה היה מחזה נורא, הבית כולו, וילה של שתי קומות, בנויה מאבן, שרופה עד היסוד. לא יכולנו שלא להתרגש למראה הממ"ד שנותר שלם, בו ניצלו ששת בני הבית ואורח נוסף שהצליח לברוח אליהם לאחר שהתחיל הטבח. אבל מרגש אף יותר מכך היה לראות את הסוכה עומדת על תילה.
הגב' פינקר סיפרה לכולם שהסוכה הכשרה שימשה למתארחים בבית הכנסת בקיבוץ "כל הבית אפר, למעט הממ"ד והסוכה. צחה כשלג, הבד לבן, הקישוטים בפנים, ואני אומרת לעצמי- זה לא נס? דווקא הבית הארעי של סוכות נשאר איתן".
בין משתתפי המעמד, שכובדו בכתיבת אותיות בספר התורה החדש, היתה קבוצה של מתנדבי זק"א תושבי העיר ובראשם מפקד 'היחידות המיוחדות' של הארגון, ר' ישראל אוטמזגין. המתנדבים באו להמשיך את מלאכת הקודש של איתור חלקי וחפצי הנרצחים הי"ד, שנותרו בשטח הקיבוץ ובישובים הסמוכים שאף הם היו יעד למתקפת הטרור של המרצחים. המלאכה הקדושה, שאין קשה ממנה, שהחלה למחרת המתקפה הרצחנית באותה שבת, כאשר המתנדבים פינו את מאות הגופות במהירות רבה ותחת אבטחה כבדה של לוחמים מיחידות קרביות. בשבוע האחרון, כמעט ארבעה שבועות לאחר הטבח הם עזבו שוב את בתיהם וחזרו לאיזור כדי לאסוף את שאר הממצאים לכבודם של הנפטרים, ולסייע בניקוי הבתים.
"מצווה גוררת מצווה" אמרו אנשי הקבוצה, שלא ידעו מראש על האירוע המרגש, שלא הותיר עין יבשה וזכה לחשיפה תקשורתית של קידוש שם שמים…