תושב העיר סגן דורון אוחנה (55), אב לחמישה שנפצע באינתיפאדה הראשונה 'ויתר' על תפקידו כמפקד פלוגת אבטחת אישים בשב"כ במסגרת שירות המילואים, לטובת פיקוד על 'יחידת הכוננות' העירונית שקמה בעקבות אירועי שמחת תורה ביישובי 'עוטף עזה', משבח בשיחה עם 'קוראים אלעד' את מקצועיותם של פקודיו המתנדבים, אך יחד עם זאת מתפלל שלא יזדקקו להם חלילה.
מיד עם פרוץ המלחמה, הודיעו המשרד לביטחון לאומי והשר איתמר בן גביר, יחד עם מפכ"ל המשטרה רנ"צ קובי שבתאי, על תוכניתם להרחבת והקמת כיתות כוננות חדשות בכל הארץ, גם במרחב העירוני.
ראש העיר הרב ישראל פרוש, פנה באופן מידי לשר ולמפכ"ל, ויחד עם הפרויקטור ניצב בדימוס שמעון לביא, שכיהן בעבר כזכור כמפקד המחוז כאן באזור, הוחלט על הקמת כיתת הכוננות שתפעל בעיר. המשימה הוטלה על מחזיק תיק הביטחון המשנה לראש העיר ברק צברי, ותוך ימים ספורים התמלאה ההרשמה והשמות הועברו לאישור המשטרה והמשרד. תנאי הסף להצטרפות לכיתות הכוננות הם שירות ביחידה לוחמת, סיום שירות מילואים, עד גיל 65, ללא רישום פלילי, בעלי כשירות רפואית.
בס"ד, אחרי פעילות רבה, אושרה רשימת הכיתה הראשונה, ולאחר מכן נבחר מהם מי שיפקד על הכיתה, תושב העיר דורון אוחנה, המוכר לרבים מהתושבים כבעלי חנות 'חשמל אלעד'. ישבנו איתו השבוע לשיחה קצרה כדי לשמוע על הפעילות.
מתי פנו אליך בקריאה להצטרף לכיתת הכוננות?
"ממש יום או יומיים אחרי מה שקרה בדרום הארץ בשמחת תורה, יצאה הודעה מהעירייה על כיתת הכוננות. פניתי מיד לברק צברי, שעושה ממש לילות כימים למען הבטיחות והביטחון בעיר, והצעתי את עצמי יחד עם עוד הרבה אנשים. אחרי הרישום ובדיקות שעברנו, ביקשו ממני להיות מפקד כיתת הכוננות. אנחנו בעיצומו של תהליך הגיבוש, האימונים והמטווחים. ממשיכים להצטייד. כרגע חסר לנו קצת ציוד אבל נקווה שזה יושלם בהמשך…
כולם מתנדבים?
כן, כולם מתנדבים.
איך בפועל זה אמור לעבוד? פורסם שהנשקים שלכם נמצאים אצל המשטרה…
"לא נכון. זה היה רק ביומיים הראשונים, מאחר שהכל נעשה כעת, במשטרה וכוחות הביטחון במהירות ותוך כדי תנועה. הנשקים שהגיעו לעיר לא היו ממוספרים ולכן נלקחו בחזרה. הנשקים נרשמו כחוק והוחזרו לנו. בעיקרון, כבר שבועיים שכל מתנדבי כיתת כוננות מסתובבים עם הנשקים עשרים וארבע שעות, צמודים. אנחנו נמצאים בכוננות מוגברת כמו חיילים בצבא, קריאה מיידית להתייצבות לדגל ומתייצבים מיידית. במידה ונקבל ח"ו קריאה טלפונית נגיע במהירות, ובהקפצה עצמה אנחנו מקבלים מכשירי קשר.
מה מותר לכם לעשות כשח"ו קורה אירוע שנראה בטחוני?
"חשוב להדגיש שכיתת הכוננות עובדת תחת המשטרה ולא הצבא. בשעת חירום תפקידנו כשוטרים לכל דבר, עם כל ההסמכה המשטרתית, בפיקודו של מפקד משטרת תחנת אלעד. אנחנו מתנדבים גם בתיגבור השמירה בכניסה לעיר בלילות. הנושא הוא חדש בישובים רבים ברחבי הארץ, ועד שתהיה פריסה רחבה יותר, כיתת הכוננות שלנו אמורה לתת מעטפת מבצעית גם לשוהם ולראש העין ובמידת הצורך גם כיתות הכוננות שלהם מגבים אותנו. כולם עוזרים לכולם, אם חלילה קורה משהו בשוהם אנחנו עוזרים להם ואם יקרה חלילה משהו אצלנו הם אמורים לעזור לנו.
"אני יכול להגיד שברוך ה' אחרי שבחנו את כל המתנדבים השותפים לכיתת הכוננות, נוכחנו ב"ה לדעת שכולם ממש ברמה גבוהה, שירתו ביחידות מובחרות למרות שזה לא בולט כלפי חוץ. הם אנשים מקצועניים שיודעים לעבוד ואנחנו רק בתחילת הדרך. מתפללים שבעזרת ה' שלא נאלץ להשתמש בנשק והתושבים יוכלו לישון בשקט ושמים את ביטחוננו רק בקב"ה, שהוא היה הווה ויהיה והוא עושה הכל, שמה שהיה לא יהיה עוד פעם…
"השבוע ראו אותי תושבים באחד השטיבלך. הם היו מאוד מרוצים לראות שמסתובבים פה עם נשק ומעריכים את העשייה של ראש העיר וברק צברי להקמת כיתת הכוננות ולקבלת הנשקים.
יהיו כיתות נוספות?
"על פי התוכנית, כן. יש עוד המון מתנדבים שהגישו בקשות והצבא כרגע עוסק בבדיקה. יהיו כיתות שיחולקו לפי האיזורים השונים של העיר. אם קורה מקרה בעיר למטה אז אלה שגרים בחלק התחתון של העיר, יקפצו לשם. אלו שלמעלה- יוקפצו למעלה".
כיצד המשפחה מקבלת את זה?
"אשתי מטבעה לחוצה מאוד, אבל ברגע שהיא שמעה שזה כיתת כוננות היא נתנה את ברכתה. חשוב לציין שכל נשות המתנדבים פה נתנו את ברכתן…
הפעילות היא גם בשבתות?
"כן, קיבלנו את ההוראות מרבני העיר ועל פיהם, גם בשבת כל מתנדב הולך עם נשק לבית הכנסת, עם טלפון פתוח לקריאה מיידית.
מהו הניסיון הביטחוני שלך?
התגייסתי לצנחנים מיד אחרי מלחמת שלום הגליל. הייתי שנה ושלושה חודשים בלבנון. כמפקד מחלקה נפצעתי באינתיפאדה הראשונה בראש מרסיס של רימון. כששבתי לשירות השתתפתי במבצעים לחיסול מחבלים בדרום לבנון ואחר כך עברתי קורס הכשרה של מפקד סיירת עורב. השתחררתי בדרגת סגן, סמ"פ פלוגה ובמילואים שימשתי כמפקד פלוגת הנ"ט של אחת החטיבות שאסור להגיד את שמה. אחרי 4 שנים העבירו אותנו לאבטחת אישים בשב"כ. יכולתי להתגייס למילואים עם הפלוגה שלי האורגנית, אבל בחרתי מתוקף אחריות למשפחה, לעיר ולתושביה, להישאר בעיר ולהקים את 'כיתת הכוננות'. והעיקר, כבר למדנו היטב ש"אם ה' לא ישמור עיר- שווא שקד שומר".