ערב שבת בה קראו בתורה על המפגש המרגש בין יעקב אבינו ליוסף בנו, הופץ לאלפים ורבבות סרטון שהנציח מפגש מרגש בין תושב העיר, הרב ברוך אליצור, לבנו הצעיר אשר, ששב לחופשה קצרה לאחר 75 ימי לחימה בעזה. כמנהגו של יעקב אבינו בשעתו, גם הרב אליצור שהופתע עד דמעות מהתרגשות המפגש, מיהר וקרא את קריאת שמע בהתלהבות וכוונה באותם רגעים. בשיחה עם "קוראים אלעד" מספר האב על המפגש שהצליח לרגש רבבות בארץ ובעולם ומשוכנע כי גל החזרה בתשובה הצפוי לאחר המלחמה יהיה בעז"ה גדול ועצום
סרטון קצר, שהופץ בערב שבת האחרונה, בו נראים אב נשוא פנים מחבק באהבה את בנו הלוחם, ששב משדה המלחמה בעזה לחופשה קצרה, תוך שהוא קורא בכוונה ובהתרגשות גדולה את 'קריאת שמע', הזכיר לרבים מן הצופים בסיטואציה המרגשת, בבואה דבבואה של דברי רש"י בפרשת השבוע שעבר (ויגש) בשם רבותינו הקד' על מעשיו של יעקב אבינו ברגע המפגש הנרגש עם יוסף בנו כשהגיע למצרים, לאחר 22 שנות נתק ויסורים: "שהיה קורא את שמע".
האב הנראה באותו סרטון, הרב ברוך אליצור, מתושבי העיר הוותיקים, מוכר לרבים כמי שמפעיל זה שנים את המעבדה לבדיקת שעטנז בעיר וכר"מ בישיבת 'עטרת עמרם' ובנו אשר – הנימנה על חיילי היחידה שומרי המצוות בחטיבת הצנחנים.
הרב אליצור, היכן התקיים המפגש המרגש הזה?
אליצור: ישבתי בכיתה של ישיבת 'עטרת עמרם' עם הגב לפתח החדר. נכנס חייל ואומר 'סליחה'?. חשבתי שמדובר בחייל שרוצה לשמוע את השיחה או מחפש איזה תלמיד, הסתובבתי לעברו ופתאום אני שם לב שזהו הבן שלי וקפצו לי החיים בבת אחת. היתה לי מין בהלה כזאת לראות שזה אמיתי, שאני לא הוזה, מיששתי אותו, להמחיש את זה שזה באמת אמיתי והוא ניצב מולי. כל אחד יכול להבין את זה. אבל זה שהייתי בעצמי לוחם צנחנים ועברתי את מלחמת לבנון הראשונה – הדאגה המוחשית יותר חזקה. לדעת שהכל שם ממש בהשגחת ה' וצריך הרבה תפילות שהם ייצאו בסדר וייצאו בחיים בריאים בנפש ובגוף. הדבר הזה נמצא לך כל הזמן בבטן, במעיים, בריאות, אתה נושם נשימות של איחולים שהכל יהיה טוב בעזרת השם יתברך, שיחזרו בשלום בכח התפילות ולימוד התורה, ובבת אחת ראיתי אותו. הוא חזר, ואני מתפלל שכולם יחזרו בריאים ושלמים. אין הבדל בין הבן שלי לכל הבנים של השם יתברך, כולם הם בנים להקב"ה, כולם הם בני ישראל, אב אחד לכולנו.
זה היה המפגש הראשון בינכם מאז פרוץ המלחמה?
אליצור: כן, אחרי 75 יום…
במשך כל התקופה הזו הצלחתם לתקשר איתו?
אליצור: היו פעמים- שלש של שיחות קצרות, שגם הן נקטעו כי לא היתה שם קליטה טובה, וכך לא באמת הצלחנו להבין מה קורה.
הצלחתם בחודשיים וחצי הללו לישון?
אליצור: אני הצלחתי לישון, אשתי פחות…
ריגשת רבים בזה שמיד אחרי ה'שמע ישראל' הכנסת את כל החיילים, לא רק על הבן שלך…
אליצור: כפי שאמרתי, אני הייתי בעצמי בצנחנים במלחמת לבנון הראשונה, לפני 45 שנה, וחברים נהרגו מטר ממני, ואני יודע את גודל הסכנה. במלחמה ההיא לא שמרתי אז תורה ומצוות, אבל יש לי אמא, חסידת סאטמר מהבית, שהגיעה ארצה אחרי השואה בעליית הנוער ונהיתה ציונית, כיום היא ב"ה כבר חזרה בתשובה, אבל היה לה מהבית את היהדות, ותמיד הרגשתי את הקשר הזה עם הקב"ה ואני זוכר שבמלחמה אמרתי: "אם אתה, ריבונו של עולם, מוציא אותי מפה חי – אני הולך ללמוד תורה, אני הולך להכיר אותך יותר". בכל פינה התפוצצו מוקשים ומטעני חבלה וחברים שלי נהרגו בזה אחר זה. אתה לא יודע אם אתה חוזר מחר. החוסר וודאות הנורא הזה של יום המחר. כשסיימתי את הצבא הלכתי לסמינר 'ערכים' ומשם לישיבת 'אור שמח' לשלוש שנים, והבנתי שה' נתן סייעתא דשמיא, שיש אנשים שמובילים אותם לתשובה. אז לא ידעתי את זה, אבל אמרתי, בתוך המלחמה, "רבונו של עולם, אם אתה מוציא אותי חי מפה, אני הולך לשאול, לבדוק, יש עולם הבא, נצח, יש שכר, יש עונש, את כל השאלות הקיומיות", וכך היה. עכשיו כשהבן שלי שוהה שם במקום סכנה, אני כל הזמן מתפלל עליו ועל כולם, כל יום קופצים לך פרצופים חדשים בעיתונות, ה' ירחם, של צעירים יהודים, בגיל 19-20, וגם מילואימניקים, שנפלו במלחמה הי"ד. ואני בגלל שחזרתי בתשובה ואני חרדי ברוך ה', ברור לי שהמון חיילים הם פוטנציאל אדיר לחזור בתשובה רק כשיידעו את האמת, כי הם גדלו בצורה לא נכונה, נולדו במקומות שלא אמרו להם, לא לימדו אותם, אבל הם יהודים טובים, עם לבבות ונשמות, יהודים טובים. ברור לי שאחרי המלחמה תהיה הרבה הרבה התקרבות, לא פחות ממה שהיה אחרי מלחמת יו"כ. אני רואה בצבא הרבה פתיחות ומוכנות לשמוע על יהדות, להניח תפילין וציצית ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל. כשאני הייתי חייל לא היה דבר כזה שמפקדים אומרים פסוקים ויוצאים עם תעצומות נפש של קדושה לקרב. היום הצבא מלא באווירה היהודית הזאת, ואני מתפלל באמת שכולם יחזרו מנצחים, בריאים ושלמים ושיבינו שנלחמים על לחיות פה חיים יהודיים, חיים אמיתיים, חיים עם קשר עם הבורא, חיים לרצון ה', חיים שננצח ונחיה בארץ ישראל, אבל בשביל מה לחיות דווקא כאן? לחיות בגלל שה' התגלה לעם ישראל בהר סיני ואמר תחיו על פי רצוני, על פי תורתי, וזו הברית שלנו איתו, בארץ הקודש מקום השראת השכינה.
ואני מקווה שעם ישראל יתקרב. יש פה תהליך של התקרבות ואני מתפלל שינצחו ויבינו את התכלית, שהמטרה לנצח היא לחיות חיים יהודיים אמיתיים. אבל אני נותן את הזמן לעם ישראל לעבור את התהליך.
איך עברה השבת איתו? מתי הוא חזר לשדה הקרב?
אליצור: החזרנו אותו כבר במוצאי שבת. השבת היתה מדהימה. אמרתי לו שישן טוב ויאכל טוב, אבל הוא העדיף לראות כמה שיותר את המשפחה, אחים, אחיות, חברים השתדלנו לתת לו מנות גדושות של של אהבה והערכה, אוכל טוב ושינה טובה, והכל ביחד. הטענו לו את הבטרייה כמה שיותר ואנחנו ממשיכים להתפלל שהם יחזרו בריאים ושלמים כולם.
הוא כמו כולם מרגיש שם את ההתעלות, האחדות, ההרגשה הטובה?
אליצור: כן. הוא במודעות מאוד גדולה. דיברתי איתו, אתה הולך עכשיו להגן על חיים של יהודים, פיקוח נפש. ראינו מה קרה כשלא היה מי שישמור, ראינו את גודל החורבן, ההרס והמוות המשתולל בחלוננו, ואי אפשר כנראה לוותר על ההשתדלות הטבעית הזאת, אבל אנחנו כל הזמן מזכירים ומדברים שהתורה היא היסוד והתכלית לכל דבר, ואם אתה בחלק הזה עכשיו של עם ישראל שמגן על עם ישראל בחרב, אז כולנו פה נלחמים בשדה הקרב של התורה, מגבירים חיילים ללימוד התורה והתפילה, וביחד ננצח בס"ד. הוא וחבריו בתחושה של שליחות משמים של הגנה על חיים של יהודים ומה שהם עושים את רצון ה' להגן על בניו.