מחשבות על דרכי המלחמה בגזירות התשפ"ו
על הסברה חרדית עמוקה ונוקבת לבני הישיבות עצמם, וגם לחרם של 'שב ואל תעשה' ב'קוקה קולה'
הגרש"ב גנוט שליט"א
ב'יתד נאמן' ביום שני השבוע, פורסם הקטע הבא: במהלך משאו הנוקב של הגאון רבי ישראל בונם (בן חיה רויזא) שרייבר שליט"א לרפו"ש בפני אלפי בני תורה שהתכנסו במוצאי ש"ק בלייקווד, חשף הגאון שליט"א עדות אישית מצמררת ומטלטלת, המצביעה על חומרת המצב בו שרויים בארה"ק, בסיפור שאם היה קורה במדינה אנטישמית אחרת בעולם, היו אמות הסיפים מזדעזעות: "כידוע אני חולה, לא עליכם, ובגלל המחלה אני מסתובב בבתי חולים והוזמנתי לרופא שטיפל בי. הרופא שלי שלח אותי לרופא אחר לצורך משהו מסוים. כשהרופא השני נכנס למקום וראה שאני חרדי, הוא שאל אותי 'מה עיסוקי', וכשהשבתי: 'אני ראש ישיבה', הוא השתתק ויצא. ואמר שתיכף יחזור…"
"עברו עשר דקות, והנה נכנס מישהו אחר, ואמר שהרופא שלח אותו במקומו, בגלל שהוא בעצמו לא רצה לטפל בראש ישיבה!!! במצב הזה אנחנו אוחזים…"
אברך צעיר בכולל 'מדרש אליהו' בעירנו, נסע עם בנו התינוק בשבוע שעבר לאחד מבתי החולים הגדולים בארץ. הרופא הרים את התינוק לבדיקה ואמר לאביו: "טוב, הוא קטן מידי. לא חלה עליו עדיין חובת גיוס לצבא, אז אטפל בו". כך, ללא כחל ושרק, אמר רופא מדופלם, שנשבע את 'שבועת הרופאים' לטפל בכל חולה בעולם, כולל במחבלים רוצחים וצמאי דם.
בשבת האחרונה שבתו בני ישיבת 'משאת המלך' ב'שבת גיבוש' במתחם נאה בין צפת לראש פינה. בערב שבת, כשבני הישיבה עלו למתחם עם מטלטליהם, צעקה וצווחה אישה אחת, אולי תושבת המקום, אולי גם היא אורחת באחד הצימרים במקום: "גם לכאן הם הגיעו, המשתמטים האלה?!"…
כל זמזום רחוק מקפיץ את הלב. פעם היו מביטים אל ההרים הצפוניים כדי ליהנות מיופיים; היום מרימים מבט כדי לבדוק מה מרחף מעליהם. חיילים בעמדות, תושבים ביישובים, כולם למדו לחיות עם הצוואר מתוח כלפי מעלה. הרשתות פרושות, המיגוניות מוכנות, והטלפון נמצא בהישג יד. איש אינו יודע מאין יבוא האיום הבא. הרחפן עם הסיב האופטי, ההמצאה זדונית של המאה ה-21, אינו מודיע מראש על בואו. הוא עשוי להופיע ברגע אחד שגרתי לחלוטין ולהפוך אותו לרגע נורא ואיום.
ומאידך, כן, גם במרכז הארץ. בן הישיבה היקר יצא מהישיבה הקדושה עם כאב שיניים טורדני. לא לכלות את זמנו, חלילה, לריק. לא ללכת סתם כך. רק לרופא. ביד אחת החזיק הפניה וכרטיס קופת החולים, ובשנייה אוחז הוא בכרך גמרא קטן. הרחוב היה רגיל, המכוניות חלפו, אנשים מיהרו לענייניהם. ואז, בתוך שגרת הבוקר, נעצרה לידו ניידת. שני שוטרים ירדו וביקשו תעודת זהות. העוברים והשבים המשיכו בדרכם, אך עבורו העולם עצר לרגע. מבטים הופנו אליו, שאלות נשאלו, והלב החל לפעום במהירות.
לפני שעה הוא היה אברך או בחור ישיבה בדרכו לסידור פשוט. כעת הוא נאזק באזיקים, בדרכו אל הכלא הצבאי. מדוע? כי הוא לומד תורה.
כל יהודי האמון על שכר ועונש, על מידה כנגד מידה, מבין אל נכון שכאשר בני ישיבות ואברכי הכוללים חוששים לנוע בדרכים, לנסוע מחוץ לערים החרדיות, מפחדים מהרגע הבא בו יגיח שוטר משומקום ויעצור אותם, על לא עוול בכפם. מנגד, הרי שתושבי המדינה חוששים לנוע מחוץ לביתם, מחשש שרחפן של נפץ יגיח משומקום ויגרום לגרוע מכל.
המשנה בסוף מסכת סוטה מתארת את ימי ה'עקבתא דמשיחא'. והנה אנו רואים בעינינו שכש"חכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת", אזי "הגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו".
כיצד נשיא ארה"ב, ידיד ישראל, הפך את עורו ברגע אחד ומוביל הסכם אובדני עם הגרועה באוייבנו איראן? האם הוא יצא מדעתו? כל הפרשנים למיניהם לא מצליחים להבין מה קרה לו. אך לנו זה צריך להיות פשוט מאד. כי כשנלחמים בתורתו של הקב"ה, כשנלחמים בנושאי דגלו עמלי התורה, חסרות זכויות. הכל מתהפך.
״הִתְנָה הקב"ה עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאָמַר: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת תּוֹרָתִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ״. (עבודה זרה ג, א).
רבו הדרכים למלחמה במצב הנורא השורר כעת בארץ הקודש. תקופת הבירור הרוחני הזו שאנו עומדים במרכזה, נידונה כבר במאמרים לא מעטים כאן, ב'קוראים אלעד' ובשאר שופרות הציבור החרדי.
אך הבסיס לעמידתנו האיתנה מול הקמים עלינו ועל תורתינו, מתחילה בחריש עמוק של העמקה והסברה בגודל ובמעלת עסק התורה.
כשנרצה להעמיד לגיונות נחושים של עמלי תורה צעירים, עלינו לספק להם בסיס רוחני חזק מאד, של הבנה עמוקה בחובת האדם בעולמו. מדוע נבראנו, למה אנחנו כאן בעולם, מה תפקידנו עלי אדמות וכיצד לימוד התורה, קיום המצוות ויראת השמים שלנו- מובילה אותנו ליעוד הנצחי והנעלה ביותר שלנו.
הערב סיפר לי אברך מקבוצתנו בכולל, אברך מיוחד, עמקן ולמדן גדול: "היו שנים שהיו לי ניסיונות רבים", וכאן הוא פירט את נסיונותיו ומאבקיו. "רוב רובם של הנסיונות הרוחניים שלי התפוגגו כמעט כליל, כשלמדתי בעיון את ספר 'דרך השם' של הרמח"ל. תמיד ידעתי הכל, כמו כולם, אבל דרך ה'דרך השם' קיבלתי משנה סדורה וברורה מאד מדוע באתי לעולם, מה המטרות שלי, איך עושים אותם, מה המטרה של כל דבר שאני עושה וכיצד כל מצוה שאני מקיים, בפרט כל רגע של תורה שאני לומד, מקדם אותי למטרת העל שלי בעולם, לעשות נחת רוח להקב"ה, להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו".
בימים אלו מסיימים כמה מאות בחורים בעירנו את מבחני הישיבות הגדולות. כולם נלחמו בעור שיניהם על מקום התורה האולטימטיבי והנחשק בעיניהם ובעיני הוריהם (וכן, גם בעיני הסביבה, אולי בעיקר בעיני הסביבה…). אך זה לא מספיק.
לא מספיק ללכת לישיבה גדולה כי כולם הולכים, כי אבא שלי, אחים וגיסים שלי וכל החברים שלי הולכים לישיבה. אולי בימים כתיקונם אפשר ללכת לישיבה כי 'כולם הולכים'. אך כשהלימוד בישיבה ובכולל אברכים דורש הקרבה אישית גדולה כל כך, מול חשש מכליאה בכלא, מול גזירות כלכליות והפסדים של אלפי שקלים בחודש- חייבים להשקיע ולהבין היטב, לעומק ולא בשטחיות, מדוע עסק התורה ועמל עיונה הבלתי פוסק, מקרב אותנו למטרת קיומינו בעולם, שומרת על כולנו ומביאה אותנו לחיי נצח מופלאים ואין סופיים. לא די בהפרחת סיסמאות ומילים גבוהות ולא ברורות. הצעירים שלנו פקחים, חכמים ואינטליגנטים, כדי ש'נמכור אותם' בסיסמאות. צריך לדבר איתם לעומק, להסביר את מהות העולם וקיומו, מטרתנו עלי אדמות ומעלת רכישת כתר תורה העולה על כולם, מתוך יראת שמים.
כדי להצמיח דור שלם של לוחמים במלחמתה של תורה מתוך הדחק, עלינו להעניק להם כלים חזקים ואיתנים, כאלו שיאפשרו להם לבנות אישיות רוחנית חזקה ולהעצים את עולמם הפנימי מול כל מה שמגיע אלינו, ועוד יגיע, כנראה, בכפל כפליים, עד בוא משיח צדקנו.
כשנרבה לדבר בגובה העיניים. לא נפחד לשמוע כל שאלה ולהשיב עליה בכנות. כשנסביר להם לאט לאט- הם, הצעירים המופלאים שלנו, יבינו מהר…
&&&
השבוע הוכרז חרם צרכנים חרדי ספונטני על 'קוקה קולה', שבעליה הוא הבעלים של ערוץ 12, כלי התקשורת המסית ביותר כנגד הציבור החרדי, כשגם היום, יום רביעי, כשקלגסי המשטרה היכו באלימות מחרידה ומזעזעת, ביזו והשפילו מפגינים חרדים שחסמו כביש, טענו בערוץ שהמשטרה פעלה כשורה וש"המשטרה לא הפגינה מספיק נוכחות בשטח"…
הון ושלטון צועדים יחד. כולנו יודעים שמאחורי הכל, עומד כסף גדול. מספר משפחות מנהלות את המדינה, הממשל, התקשורת, הלוביסטים והבנקים, וכנראה גם את בתי המשפט.
המארגנים מדברים על מחאה שקטה וסולידית, שכוחה אדיר. היא תפגע בכיס של אלו שמנהלים את המדינה. ההון יסביר מהר לשלטון מה לעשות, כי יכאב לו מאד בכיס.
מתחילים מ'קוקה קולה'. מצליחים בגדול, ועוברים ב'שב ואל תעשה' למוטט מוצרים וחברות אחרות, של כל אלו שמציקים לנו בכל כוחם.
והעיקר? להמשיך ללמוד תורה, ולזעוק אל ה' יתברך…