מספר החולים, המבודדים וה'חיוביים' ממשיך לרדת לעומת העלייה במספר המתחסנים * תזכורת: כעת חיה בשנה שעברה נערכו תושבי העיר ל'סדר' בעיצומו של 'סגר', עם בני 'המשפחה הגרעינית' בלבד ותפילות ב'מנייני מרפסות' בלבד
החששות הכבדים מ'סגר' נוסף בחג הפסח הבא עלינו לטובה, במתכונת השנה שעברה – התפוגגו בסיעתא דשמיא, נוכח הירידה הנמשכת במספרי החולים, המבודדים וה'חיוביים' במגפת הקורונה בארץ בכלל ובעיר בפרט, לעומת העלייה המקבילה במספר המתחסנים.
מנתוני משרד הבריאות ומרכז השליטה העירוני עולה שמספר החולים הפעילים, שעמד ביום רביעי שעבר על 121 ירד נכון ליום רביעי השבוע ל-42, מספר המבודדים ירד מ-433 ל-230 ו'מקדם ההדבקה' בעיר ירד ל0.41, והינו מהנמוכים בארץ. ציון הרמזור ירד ל-2.5. מאידך – נמשכת העלייה המינורית במספר המתחסנים: מכ-11,300 בשבוע שעבר לכ-11,650 השבוע.
שני חולים שמצבם הוגדר עד לפני כשלשה שבועות כ'קשה' ו'קריטי' רפאל נועם בן מרים וחיים ערן בן זהבה יצאו ב"ה מכלל סכנה והאחרון אף חזר לביתו (ראו מסגרת). השניים ביקשו להודות לכל התושבים המתפללים לרפואתם השלמה ולהחלמתם בתוך שאר חולי ישראל ומבקשים גם להמשיך ולהעתיר להצלחת תהליך השיקום.
בהשוואה לנתונים שפורסמו בדיוק לפני שנה, בגיליון ערב חג הפסח של "קוראים אלעד" שיצא לאור בעיצומו של ה"סגר" הראשון, עולה כי אז היו בעיר 87 חולים פעילים, 1 מהם קשה ו-165 מבודדים (לעומת 238 בשבוע הקודם). הנתונים הללו העמידו את אלעד במקום השביעי במספר החולים פר אלף תושבים, כשאת המקום הראשון תופס הישוב 'קריית יערים' המוכר יותר כ'טלז סטון' במבואות ירושלים, אחריו – העיר אפרת ובמקום השלישי – העיר בני ברק עם כ-800 חולים ונשאי קורונה.
באותו גיליון דווח כי "בעקבות ההוראה החד משמעית שכל בית אב יערוך את סדר הפסח הבעל"ט בביתו, ללא אורחים, יערכו השנה מאות משפחות בעיר – לראשונה – את ה'סדר' בבתיהם ולא אצל ההורים או בבתי מלון".
עוד דווח כי "הידוק האיסור על התקהלות אפילו תחת כיפת השמים לצרכי תפילה והוראתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א להישמע לה כדי לקיים את הציווי 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' הביאו אלפים מבני העיר להתפלל בבתיהם. בבניינים רבים, להם גינה או רחבה משותפת, התארגנו "מנייני מרפסות וחלונות" לתפילות שחרית, מנחה וערבית ברוב עם, מבלי לצאת מהבתים".
"הידוק ה'סגר' הפך את רחובות העיר לשוממים וריקים כמעט מתושבים. רובם הגדול של היוצאים מבתיהם עשו זאת לצורך חיוני בלבד, כמו הצטיידות במזון ובתרופות, לצרכי ביתם וגם לצרכי שכניהם ומכריהם הנמצאים בבידוד. מלאכת קודש זו, ראוי לציין, התבצעה גם על ידי מתנדבים המופעלים על ידי "המוקד העירוני" שהפך לכתובת מרכזית לפניות החולים והמבודדים בעיר. חלק לא מבוטל מהתושבים שיצאו מבתיהם עטו על עצמם מסכות, למרות 'אי הנעימות' שבדבר".
על פי נתוני משרד הבריאות מספר חולי הקורונה בעיר, מאז פרוץ המגיפה בחודש אדר תש"פ, עומד על 11,556. 11,505 מהם מוגדרים כ'מחלימים'. כאמור, שנה חלפה מאז ובחסדי השם, באלעד, יחד עם כל הארץ מסתמן כי המגיפה דועכת ומצטמצמת באופן ניכר ובהצלחה ניסית. ובניסן יזכו להיגאל…
לעושה ניסים גדולים – כי לעולם חסדו
הרב חיים ערן בן זהבה – שוחרר לביתו בחסדי שמים
* ביום הבחירות התרגשו הנוכחים בקלפי לראות את הרב חיים ערן בן זהבה גוטסמן שיחי' לאוי"ט מגיע בהליכון לקיים את רצון חכמים ומצביע בבחירות * הרב ערן גוטסמן, שכולנו קרענו שערי שמים לרפואתו, יצא משערי מוות ושב לביתו להתאוששות, והוא מספר לגיליון החג של "קוראים אלעד" על הניסים ועל הנפלאות * "מלאכי החבלה משכו אותי למעלה ועם ישראל משך אותי למטה, והקב"ה אמר: "ניצחוני בני! ניצחוני בני! * למען תספר
התרגשות גדולה אחזה בתושבי העיר ביום שלישי השבוע, יום הבחירות, כאשר הרב חיים ערן גוטסמן, שכולנו הכרנו בעיקר בשמו הפרטי ושם אמו "חיים ערן בן זהבה", יצא להצביע בבחירות כשהוא מתאושש, צועד על הליכון ומקיים את רצון חכמים.
מיד לאחר שובו מהקלפי יושב הרב ערן גוטסמן שיחי' לשוחח עימנו ולהודות להשי"ת על ניסיו הגדולים. מסמך מרטיט…
"בחודש טבת לא חשתי בטוב והיו לי תסמינים המאפיינים את מחלת הקורונה. בבדיקה יצאתי חיובי ויחד איתי הלכו להיבדק כל בני המשפחה, כשכמעט כולנו יצאנו חיוביים לקורונה. לכל בני משפחתי לא היו תסמינים מיוחדים והם חשו בטוב, אך אני לא חשתי בטוב, נכנסנו כמובן לבידוד אך עדיין יכולתי לתפקד, יחסית. בהמשך היו לי קשיי נשימה וחוברתי למחולל חמצן. איש החסד שטיפל במאות חולי קורונה במסירות מדהימה, סגן ראש העיר ר' אבי שטרן הגיע אלי, בדק ומצא שהסטורציה שלי היתה נמוכה מידי. הוא אמר לי: "למרות שבדרך כלל, אני בכלל לא ממליץ בימים אלו לנסוע ולהתאשפז בביה"ח, במצבך אני ממליץ לך פשוט לטוס, כאן ועכשיו, לבית החולים". למפרע, הקביעה הזו, היא אחת מניסי ההצלה הגדולים שלי בחסדי השם. הזמינו לי אמבולנס והודעתי לפארמדיקים שאני נוסע רק לביה"ח מעייני הישועה. הם טענו שאין מקום, והודעתי להם: "אז תחזירו אותי הביתה, אני מתאשפז רק ב"מעייני הישועה"… לבסוף אישרו לי להגיע ל"מעייני" ומשם אינני זוכר בצורה מסודרת מה בדיוק אירע איתי, מה דמיון ומה מציאות, הכל התערבב לי בראש"…
הרב גוטסמן אושפז מחודש טבת ועד הימים האחרונים, כמעט שלושה חודשי אישפוז, במהלכם הורדם והונשם במשך כחודש וחצי!!. לפני שהורדם והונשם התקשר ר' ערן לידידו הטוב ואמר לו: "מרדימים ומנשימים אותי כעת, אנא, תדאג בבקשה לאשתי ולילדים שלי אם לא אתעורר, חלילה". באחד הלילות התקשרו מביה"ח לאשתו, שתגיע בדחיפות לביה"ח כדי להיפרד מבעלה, יחד עם הילדים הגדולים. "אשתי היתה כה תשושה ועייפה, עד שפשוט היא נרדמה מתוך בכי ולא ענתה לטלפון המפחיד הזה", מספר ר' ערן בחיוך, "רק בבוקר ראתה שבמהלך הלילה התקשרו אליה כמה פעמים מבית החולים, אך בבוקר, הודו לה' כי טוב, כבר נרשמה התאוששות קלה במצבי ושיחת הלילה המאיימת התבררה כמיותרת".
כאמור, מעל חודש וחצי שכב ר' חיים ערן מורדם ומונשם. בהמשך הועבר לטיפול נמרץ ומצבו היה בכי רע, בלשון המעטה. "הייתי כבר עם שתי רגליים בעולם הבא", מחייך כעת ר' ערן ומספר שרק כאשר התעורר שמע על מאות רבבות התפילות, התחנונים, כנסי החיזוק, עצרות התפילה והקבלות הטובות שקיבלו והעתירו כלל ישראל לרפואתו השלמה.
"מורי ורבי כ"ק האדמו"ר מביטשקוב-יפו שליט"א, קרע שערי שמים לרפואתי" מספר ר' חיים ערן, "הוא נסע מספר פעמים לפני חצות לילה לשפוך שיח בקברו של הרבי מקרעטשניף זצ"ל ואביו כ"ק האדמו"ר מביטשקוב זצ"ל. הרבי שליט"א צעק וקרא בציון הקדוש: "אבא! זה הבן שלך! יש לו משפחה וילדים! הוא חייב לחיות", וכך קרעו שערי שמים, כפי ששמעתי, בכל מקום בעיר ומחוצה לה, ובעצם בעולם היהודי כולו. התחושה היתה שמלאכי חבלה מושכים אותי לכיוון מעלה ואילו עם ישראל מושך אותי בכוח לכיוון מטה, ולבסוף פסק הקב"ה: "ניצחוני בני! ניצחוני בני!".
"כשהתעוררתי וראיתי את עצמי מחובר למכשירים, צינורות ואלקטרודות בכל חלקי גופי, לא רציתי לחזור כך לחיים. במשך כל התקופה רק דיברתי עם הקב"ה שוב ושוב ושוב, זה מה שעשיתי כל הימים. פלג גופי השמאלי לא התעורר והרופאים סברו מתחילה שעברתי אירוע מוחי, אך לבסוף הדבר נשלל בבדיקת סי.טי.
בהמשך שב גם חלק גופי השמאלי והתעורר, כשאני מודה לה' ומברך "ברוך זוקף כפופים", אך החלק התחתון של הרגל וכף שמאל עדיין לא התעוררה לחיים ואני הולך עם הליכון. הרופאים מבטיחים שזה יחזור, ואני שכבר מלומד בניסים גדולים, סמוך ובטוח בישועת ה' שתבוא במהרה".
"בתחילה לקחו אותי רק בכיסא גלגלים, אף ביום הפורים הגיע אלי אח פיזיותרפיסט מאלעד, ואמר לי: "היום פורים! יש ניסים! היום אתה מתחיל ללכת בהליכון" הוא התעקש, שני חברים שלי הרימו אותי ועזרו לי ללכת באמצעות הליכון, ומאז בס"ד אני נעזר בהליכון, אבל אני הולך"…
ר' חיים ערן גוטסמן מספר על כל החודשים האחרונים, בהם שכב על ערש דווי, מפרפר בין חיים למוות. "כל הזמן התבלבלתי בין דמיון למציאות, בין חלום לחיים עצמם. אני זוכר דברים רבים, שיחות שכביכול ניהלתי עם בני משפחתי, אך הם מכחישים הכל בתוקף וטוענים שהכל חלום… גיליתי המוני יהודים טובים באמצע הדרך, שלא הכירו אותי בכלל, והתפללו ללא הפוגה, קיבלו על עצמם קבלות טובות והתחזקו בהרבה נושאים לרפואתי. יש לנו סוכה מיוחדת ויפהפיה, אליה אנו מזמינים בכל סוכות הרבה חברים ובני משפחותיהם. סיפרו לי שנשים רבות, נשות החברים שלי, העתירו להקב"ה וביקשו שבזכות האושפיזין שמגיעים לסוכתנו היפה והמושקעת, בהידור מצוה גדול, שיחוס וירחם על חיים ערן בן זהבה, והנה התפילות התקבלו, שום תפילה לא שבה ריקם ובס"ד יצאתי מאפילה לאורה גדולה. וכמאמר המשורר: "אם ננעלו דלתי נדיבים- דלתי מרום לא ננעלו"…
לסיום מבקש ר' חיים ערן להודות מקרב לב לכל אלפי המתפללים, המסייעים והתומכים. "זה לא יהיה מוצלח במיוחד אם אזכיר שמות של אלו שאני חב להם הכרת טובה, כיון שהרשימה ארוכה ארוכה, כמעט בלתי נגמרת. יודו לה' חסדו ולכל אלפי שלוחיו הטובים, בניו ובנותיו האהובים, שהאמינו בכוחה של תפילה והקב"ה הקשיב להם ברוב אהבתו. ומה נותר עוד לבקש? שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים והפסחים, בבית המקדש!".