בני משפחה, ידידים, חברי קהילת 'שם הגדולים' ועשרות מתושבי העיר ליוו בערב שבת למנוחות את הרב שלמה אבו זצ"ל, אביו של יבלחט"א רבה של קהילת 'שם הגדולים' הרה"ג רבי מאיר אבו שליט"א, שנלב"ע בגיל 94.
המנוח, שהתגורר בשנותיו האחרונות בעיר אלעד, בבית בנו הרב, נולד במרוקו בשכנותה של משפחת אבוחצירא המעתירה ודבק ברבניה. כשעלה ארצה התיישב בבאר שבע שהיתה באותם ימים מדבר שממה רוחנית ומסר נפשו לגידול ילדיו בדרך התורה, במיוחד לאחר שהתאלמן מרעיתו ע"ה שנפטרה עליו בהיותה בת 28 והשאירה 4 ילדים רכים בשנים. מול הקשיים עמדה לו אמונתו הפשוטה והתמימה שהייתה שגורה על לשונו 'מי שמביא את המכות מביא את הכוחות' והיה מתחזק מאמירתו של ה'בבא סאלי' זיע"א שהבטיחו בלשונו "אתה תיראה אחרית טוב".
בנו הגאון רבי מאיר שליט"א, שהספידו תמרורים, תיאר את הקשיים והמלחמות שאביו עבר עד שזכה לראות את ילדיו וצאצאיו הולכים בדרך התורה, דבר שלא היה מובן ופשוט באותו תקופה בה היה ניתן למנות על יד אחד את בחורי הישיבות ובנות הסמינר שהיו באותה העת בבאר שבע כאשר בהשפעתו שלחו משפחות רבות את ילדיהם לחינוך חרדי דבר שהיה לצנינים בעיני שלטון מפא"י דאז וכנקמה מנעו ממנו את האפשרות לסידור עבודה בעיר והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום עבודה במרחק של 3 שעות נסיעה מביתו (!). אולם חרף הקשיים לא ויתר על חינוך ילדיו בדרך התורה והמצוות. כן העלה על נס את אמונתו היוקדת וחביבותו את המצוות, כאשר לעצמו קימץ ולמצוות פיזר. כן הזכיר את הזכות שהיתה לו לתרום ספר תורה מהודר מעוטר בנרתיק מפואר עשוי כולו כסף טהור ושכנשאל מדוע בוחר את הכי יקר? ענה 'התגברתי על היצר הרע שביקשני למעט למצווה – המצוות לא בזול. בהמשך הזכיר את עשרות זוגות התפילין אותם רכש למשפחות שאין ידן משגת ואת הטרחה שהטריח את עצמו בהקמת בית הכנסת "שם הגדולים" ודאגתו לריצוף, לחשמל ולתרומת עשרות סטים של ספרים.
כן סיפר כי כאשר ביקר אביו נ"ע אצל רופא ושאלו האם הוא מפחד מהקורונה ? ענה לו בשאלה: ואתה מפחד מהקב"ה? וכשהחזיר לו הרופא מה הקשר? הסביר: הקורונה היא אוויר של הקב"ה. גם אם תכסה את עצמך מכל הכיוונים בבד עדיין הקורונה יכולה לחדור את כל כיסויים וממילא יש לפחד מהקב"ה ולא מהקורונה שהוא יכול להחליט מה יהיה באוויר שתנשום".
נכדו, אי"ש אבו, הביא בשם החיד"א מדוע עשרת הדיברות נקראים דיברות ולא דברים? לפי שנצטווינו בתרי"ג מצוות ובכולן אנו מצווים וניתנים לנו, חוץ ממצווה אחת התלויה בעבודה הפרטית שלכל אחד ואחד מישראל והיא מצוות היראה. יראת שמיים כמאמר חז"ל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. לכן נקראים המצוות דיברות שזה בגימטרייה תרי"ב, ללא מצוות היראה שנצטוינו בה ונקנית רק בעבודה עצמית וזו הייתה הליכותיו ודרכיו של המנוח שבאה לידי ביטוי גם בהנהגתו שנהג להיות בתענית דיבור בימים נוראים ושהקפיד לעמוד על רגליו בכל תפילות ימים נוראים, וזאת עד לגילו המופלג, ובציפייה לישועה כמו עד ימיו האחרונים "אני מחכה למשיח".
נכדו הרב יקותיאל אוהב ציון, מרבני טבריה, עמד על זכות הקבורה לה זכה המנוח, בערב אחר חצות, בה ניצול מחיבוט הקבר – עדות ל לצדקותו. כן הפליג בסיפורים על טרחתו סבו למען החזקת התורה ועל הזכות להותיר אחריו בנים נכדים ונינים הולכים בדרך התורה והמצוות.
יהי רצון שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויהיה למליץ יושר לבני משפחתו, לבני קהילת 'שם הגדולים' ולכל ידידיו ומכריו.