בני משפחה, לומדי הכולל למבוגרים וידידים, ליוו השבוע למנוחות את הרה"ג רבי רפאל גרשי זצ"ל, שנלב"ע בשנתו הע"ב.
לפני צאת מסע ההלוויה מביתו הספידוהו תמרורים הרה"ג רבי עובדיה יפעי – רבה של שכונת הדר יוסף בתל אביב, גיסו הרה"ג רבי יחיאל ג'רפי – רב שכונת נווה עמל בהרצליה, גיסו איש החינוך הרב משה ג'רפי, וחתנו הרב מנחם גורי.
ליד בית הכנסת "כנסת שלום" הספידוהו גבאי בית הכנסת הר' הרב עטרי, מג"ש הדף היומי הרה"ג נפתלי גרשוני ובנו הרב דוד שליט"א אברך ב"נחלת משה" בבני ברק, בבית העלמין לחיים ספדו לו גיסו הרב משה ג'רפי ונכדו הרב אריאל מחפוד. כל הספדנים עמדו על מידותיו התרומיות ויראת ה' שהיתה נסוכה עליו, ועליו יאה לומר "האלוקים עשה את האדם ישר" בכל מעשיו והליכותיו, ובמיוחד על מידת השתיקה בה התעטף המנוח מנעוריו ועד יומו האחרון.
רבי רפאל זצ"ל נולד בי"ט אלול תשי"א להוריו רבי חיים ומרת יונה ע"ה בעיירה פרדס חנה. באותם ימים לא היו בפרדס חנה מוסדות חינוך המתאימים ל"קהל היראים" לכן עם הגיעו לנערות הבין כי כאן לא יוכל להתקדם בדרך העולה בית אל, וקיים בעצמו הווה גולה למקום תורה. הוא עזב את בית אביו וגלה לקריית צאנז בנתניה והסתופף בצילו של בצילו של כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז זצוק"ל, שקירבו וחיבבו מאד.
על אף קשיי השפה והמנטליות וגעגועיו וגעגועי הוריו לא נתן לקשיים להסירו מן הדרך. לא אחת סיפר כי כשהיה חוזר לביתו מהישיבה היו בני המקום לועגים לו על הלבוש, חלוקא דרבנן, ועל מראהו, כשגידל זקן ופיאות והיו מכנים אותו בכינויי גנאי אבל הוא היה בז להם בליבו ביודעו כי שולחנו גדול משולחנם, וקיים את דברי הרמ"א בריש או"ח "ואל יבוש מפני המלעיגים עליו", למותר לציין כי במבט לאחור את כולם נשא הרוח ויוותר הוא לבדו.
כל ימיו התרפק בערגה על אותם ימי בחרות, על "הלפנות בוקר" שהיה ספון בבית מדרש, ההקפדה על טבילה אף בימי קור, על דיברות בקודש בעת "רעוא דרעוין", שיעורי "חומש רש"י". על המוסר והמרה שהיה מרן האדמו"ר זורק בתלמידים בשאיפתו לראותם גדולים בתורה ויודעי ש"ס.
גם את אחיו הרב יהודה "סחב" לקריית צאנז להתבשם מהניחוח הצנזאי ולהיות מ"בני היכלא" ואת אחיותיו ללימודים בבני ברק והזכיר לעתים קרובות את הקרבת הוריו לחינוך הילדים שעל אף הקושי שנשארו לבד בבית והריחוק מהילדים כשעדיין הינם עולי ימים בכל זאת לא ויתרו על חינוך טהור, וזכו לדורות ישרים ומבורכים.
אותה אהבה לרבו מרן האדמו"ר היא שנתנה לו לעמוד על משמרתו כל ימיו ללכת בדרכו והנהגותיו על אף קשיים מהסובב, ואכן הקפיד מאוד על מצה "עבודת יד" כהוראת מרן האדמו"ר ועל אף שהיה הדבר כרוך בהוצאת ממון ניכרת, כמו כן טירחה ואי נעימות, כל אלו לא מנעו ממנו לקחת עימו את "המצות" לכל מקום שהתארח ונסע.
בהגיעו לגיל תשע עשרה השתדך עם זוגתו שהיתה מדריכה במעון הילדים בקרית צאנז ובקריה זו קבעו את מושבם, כשהוא קובע את לימודיו בריכוז ובשקידה ללא דיבורים בטלים, בכולל המקומי ורעייתו משמשת כגננת בגן הבנות, במשך ארבעים ואחת שנה.
עם התרחבות המשפחה עסק מספר שעות ביום כסופר סת"ם כשהוא רואה את ה"סופרות" כדבר משני ל"שבתי בבית השם". כמה מגדולי ישראל שראו את הפרשיות שכתב התבטאו "ניכר שאדם ירא שמים כתבם". ובשאר הזמן, היה יושב עם החברותא ולומדים כצורבים צעירים מסכת אחר מסכת, והרגיש שאלו הם החיים האמתים. כמה גדולי ישראל שראו את הפרשיות שכתב התבטאו "ניכר שאדם ירא שמים כתבם".
במשך שנים רבות עסק בגמילות חסדים, מסר שיעורים בנתניה וקרב בנים לאביהם שבשמים, הקדיש מזמנו להשכין שלום בין איש לאשתו ולזכותו נזקפת הקמת מנין ה"נץ" בקרית צאנז – הקיים עד היום, וטרח רבות לביסוס המנין.
מנהג היה לו לירד לחוף ים שבסמיכות לביתו בליל שביעי של פסח הוא וכל הנלווים אליו לקרוא את "שירת הים" ו"נשמת" בהתעוררות גדולה ובשפתים דולקות, והיה חוזר ומשלש את הפסוק "תיפול עליהם…" ברגשי קודש.
כ"ירושה" מאביו החזיק בפלך השתיקה ודיבורו הנצרך היה במתון ובקול שקט תמיד. כשעלה על יצועיו בלילה האחרון לחייו שמע שבני הבית מדברים וביקש מבנו "תגיד להם שיזהרו מלשון הרע". גם כשציערוהו והקניטוהו אנשי דלא מעלי, לימד עליהם זכות ולא אבה שידברו עליהם רע.
בימים הנוראים היה מכתת רגליו לבני ברק כדי להתפלל כפי נוסח אבותיו במניינו של הרה"ג רבי פנחס קורח שליט"א והיה ממלא את אמתחתו במלא חופנים למשך השנה כולה.
לפני כחמש עשרה שנה עבר להתגורר בקרבת ילדיו באלעד, ולפני כחמש שנים קבע את משכנו ברחוב הרי"ף ואת תפילתו בבית כנסת "כנסת שלום", גם כאן היה מתפלל בשקט, גומר תפילתו וחוזר לביתו ללא דיבורים מיותרים.
כאן הצטרף לשיעורו של המג"ש הרה"ג רבי נפתלי גרשוני שליט"א הידוע בכוח הסברתו וכאחד המרומם את באי השיעור בבחינת "להחיות רוח שפלים" ונוסך בהם אהבת תורה ומעמידם בקרן אורה. לרגל סיום מסכת שנערכה לאחרונה לקח את באי השיעור להתברך מפי מרן ראש ישיבת עטרת ישראל הגרב"מ אזרחי זצוק"ל שעודדם ונסך בהם כוחות מחודשים.
לאחרונה עם התדרדרות מצבו מיעט לצאת מביתו וישב והגה בתורה בביתו. ביום ראשון השבוע עלה על יצועו עירני וער לסובב כפעם בפעם. בבוקר גילו בני הבית כי ניצחו אראלים את המצוקים ולמגינת לב שבק חיים לכל חי – במיתת נשיקה.
זכה והשאיר אחריו בנים וחתנים יראי השם וגדולי תורה נכדים ונינים זרע ברך ה' – כולם יראים ועובדי ה'. אוי מי יתן לנו תמורתו. תנצב"ה.