מייסדה, מחוללה ורבה של קהילת הקודש "תפילה למשה" בעיר נלב"ע לאחר שהתייסר כשנה במחלה קשה והותיר אחריו מאות תלמידים, משפחות ובני נוער שראו בו את אביהם הרוחני שדאג לכל צרכיהם
אבל כבד ירד ביום ראשון בצהרים על העיר, עם היוודע דבר הסתלקותו של הגאון רבי אופיר חי ברדה זצ"ל – רב קהילת הקודש "תפילה למשה" ברחוב אבן גבירול, לאחר שנה בה התייסר בייסורים קשים וקיבלם באהבה.
אלפים מתושבי העיר ומחוצה לה באו לחלוק לרב הנערץ, שנלב"ע במיטב שנותיו, את כבודו האחרון. מסע ההלוויה הענק יצא מביתו ברחוב רבי יהודה הנשיא ועבר דרך בית מדרשו.
את מסע ההספדים פתח תמרורים מורו ורבו, ראש ישיבת 'שובי נפשי' בירושלים, הגאון רבי עזריאל מנצור שליט"א באומרו "הרב אופיר האיר את בית המדרש, האיר את העיר, האיר בכתביו, האיר בהנהגתו הנפלאה, והיה מופלא ביחסו בין אדם לחברו. מאות משפחות חבות לו את חייהם שהשרה את שכינתו יתברך בתוכם שוב, על ידי זה שהשכין שלום ביניהם. כמה דאג לאנשים, כמה דאג למשפחותיהם, היה עסוק יומם ולילה בתמיכה במשפחות בכל צורה. ועולה על כולנה דאגתו לבחורים צעירים, לקרבם תחת שכינתו יתברך".
"למעלה מארבעים שנה אנחנו יחד. כל צעד ושעל. הגיע, שאל והתייעץ, תמיד ניתח את הדברים לעומקם וכך הגיע לשלימות של הנושא, מתוך הבנה וכבוד. איזה כבוד היית מנחיל להורים, איזה כבוד היית מנחיל לחכמים. כמו שנאמר בפרשה שלנו "ויבוא יעקב שלם"- היית שלם במידות, היית הגון במעשים, היית נפלא במעשים" קונן ראש הישיבה והכריז על מינוי בנו של הרב הנפטר, הרה"ג רבי נתנאל – כממלא מקומו בקודש בהנהגת הקהילה.
ראש כולל 'הליכות משה' בבני ברק ורב ברמת אהרון, הגאון רבי שבתי לוי הזכיר את דברי המדרש על הפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע' 'פנה הודה, זיוה והדרה' וקרא ברגש: 'ויצא הרב אופיר מאלעד, פנה הודה וזיוה. איזו הדרת פנים היתה לו, איזו הארת פנים ושמחה היתה בו. כל מי שראה אותו נרגע. אדם שהרב טרח בשלום ביתו אמר לי: ברגע שהרב אופיר נכנס כבר היה שלום בבית. בהוד, בהדר וברוגע שלו. החיוך שהיה נסוך על פניו, הרגיע. החיוך הנצחי שלא סר ממנו גם בבית החולים, אפילו על ערש דווי.
"כולו היה קודש קודשים אמיתי. מחשבתו התמידית היתה מה הקב"ה רוצה כעת ממני. מעולם לא חשב על עצמו או על צרכי ביתו. ודאי לא על האינטרס האישי שלו, הכל בשביל האחר. ברור כי יוסף הצדיק יוצא לקראתו כרגע ואומר בשמים: בוא ברוך ה', למה תעמוד בחוץ ואנוכי פיניתי הבית, מקום בגן עדן העליון, בזכות מה שעשית בקהילת 'עוד יוסף חי' בראש העין לפני למעלה מחמש עשרה שנה. זו היתה קהילה שהרב רומם והרים אותה. היום כל אחד שם בר בי רב. יחד עם הרבנית שתחי' וחמישה ילדים היה נוסע לדירה קטנה של חדר וחצי כשהאוכל מגיע איתם מאלעד, לשבות עמם בשבתות, ולזכות את הרבים" הוסיף ראש הכולל שנפשו היתה קשורה בנפשו של הרב ברדה זצ"ל מתקופת לימודם המשותף בכולל.
המרא דאתרא הגרש"ז גרוסמן שליט"א פתח ואמר "אש גדולה יצאה היום מלפני ה'. ידידנו הצדיק רבי אופיר ברדה זצ"ל. קשה להגיד את זה, קשה להתרגל. אנחנו מכירים את הדברים הגדולים שהוא עשה, את הדברים הגדולים שבכוחו עוד היה לעשות והכל ביראת שמים טהורה. בקהילה הוא לא רק היה רב, הוא היה אבא. אבא כפשוטו. איזה אהבת תורה היה לו. איזה חרדת ה', איזה אהבת ישראל היה לו. באיזו גבורה ומסירות בנה כאן את הקהילה, ופעל אצל כל אחד ואחד ולכל יחיד היה מקום בליבו הענק. את המקרים הקשים של שלום בית היינו מפנים אליו והוא התמודד איתם בתבונת לבו בס"ד. את המקרים המורכבים של נוער מתמודד, כשהוא נכנס לעובי הקורה הדברים היו מקבלים כיוון אחר. גדולה האבדה לא רק לקהילה, אלא לעיר כולה" סיים המרא דאתרא, הגרש"ז גרוסמן שליט"א.
ראש העיר הרב ישראל פרוש שהיה לו קשר קרוב ואישי עם רב הקהילה הנערץ, ביכה את הנפטר וציין כי אלעד חייבת לרב ברדה המון. "הרבה ממה שקורה פה ברווחה, כל המהפכה, זה הודות לך. מה שקורה בחינוך, למרות ששום דבר אף פעם לא היה מספיק לך ותמיד דרשת עוד ועוד- זה בזכותך. גם בנוער, שלא יודעים להעריך עד שזה מגיע לכל בית, כל מה שקרה אתה עשית, אתה עמדת וצעקת בחוזקה, איני יכול להרחיב אבל הרבה הורים יודעים שילדיהם ניצלו בזכותך. כשנבחרתי לראשות העיר ראיתי שיש הרבה קשיים אבל אתה היחיד שלא פחדת. חיברת בין כולם, אף אחד לא ידע אפילו שזה אתה. אני מבקש ממך סליחה ומחילה בשם הקהילה ובשם כל העיר. ברוך השם שמינו פה עכשיו את בנך, הרב נתנאל לרב. בואו נתלכד סביבו ונרים יחד את הבניין שהרב תכנן ושאף להקים למען הקהילה המפוארת שהקים".
מרחבת בית הכנסת 'תפילה למשה' המשיך מסע ההלוויה לעבר בית העלמין העירוני 'לחיים'. שם נמשכו ההספדים, בהשתתפות מאות בני הקהילה ותלמידיו עד שעת לילה מאוחרת.
המרא דאתרא הגר"מ מלכה שליט"א ספד: 'דודי ירד לגנו ללקוט שושנים' – הקב"ה חיפש את השושנים שיכולים לכפר על עם ישראל ומצא את הרה"ג רבי אופיר ברדה זצ"ל, שזכה לעשות גדולות ונצורות. פעל רבות בציבור, בנוער, באנשים, כל כולו היה לעשות חיל, איך לרומם את עבודת ה'. הוא ורעייתו הרבנית שתבלחט"א מסרו את נפשם איך לעשות נפשות רבות ולעשות חיל, וברוך ה' הקהילה גדלה ושגשגה הודות לפעילות הנפלאה שעשו וזכינו לפחות להיות שותפים לבניה של הקהילה הזאת".
על האבידה הגדולה לכלל ישראל ולא רק לעיר אלעד בהסתלקותו של הרב ברדה זצ"ל דיבר יו"ר תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי שהשתתף בהלוויתו ועמד על גדלותו המיוחדת וענוותנותו. "אפילו לכנסת הוא הגיע יום אחד עם רעיונות יחודיים אותם רצה להפעיל למען הנוער בארץ. תמיד חיפש איך לעשות יותר למען כבודו ית'. זו היתה דרכו המיוחדת".
אחרון המספידים – בנו של הנפטר וממשיך דרכו, יבלחט"א הרה"ג נתנאל, אמר "כל אחד הכיר אותך רק קצת. אף אחד לא ידע באמת מי אתה. כל הרבנים שליוו אותך כל הזמן, אף אחד לא יודע מי אתה באמת. בתור ילדים ראינו אותך באמצע הלילה הולך. לאן? לעזור לזה ולעזור להוא. כמה שלום בית, כמה שיעורים, בפתח תקווה, בראש העין. איזו מסירות נפש! בתור אברך צעיר היית חוזר ולא היה לך כוח לזוז, היית נרדם על השטיח בכניסה לבית… איזה מסירות נפש לאנשים. חוץ מהתורה לא עניין אותך כלום. כלום. אף פעם לא היית שטחי. כמה ייסורים עברת. כמה שנים אתה לא ישנת מרוב כאבים וסבל אבל בחוץ לא אמרת מילה".
"להמשיך את מפעלו"
זו המשימה שנטל על עצמו הבן הרה"ג נתנאל שליט"א שנתמנה כממלא מקום אביו זצ"ל
"אני יודע שנכנסתי לנעליים גדולות מאוד. בשנה שחלפה מאז תקפה על אבא זצ"ל מחלתו והוא הפסיק לנהל את הקהילה הבנתי כמה שזה גדול. אני מתפלל להקב"ה שיתן לי את הכוח ואת העצה והדרך הנכונה להמשיך את כל הפעילות, לנוער, לקהילה" אומר הבן, הרה"ג נתנאל ברדה שליט"א, שנתמנה השבוע כממשיך דרכו של אביו בהנהגת קהילת "תפילה למשה" בשיחה עם "קוראים אלעד".
בין המשימות הנוספות אותן נטל הרב הצעיר על כתפיו: להעמיד על תילו את מבנה הקבע של הקהילה, 'פרויקט' אותו התחיל האב ולא זכה, לצערם של רבים, לסיים וכן – להוציא לאור ספר על שלום בית וזוגיות בונה שנכתבו ע"י הרב ז"ל והגהתם כבר הסתיימה וכן חיבור מיוחד בו שיעורים שמסר אביו בספר 'תומר דבורה' למקובל רבי משה קורדוברו זיע"א עם הערות רבות שחידש בפרט בהתייחסות ל'תורת הנפש'.
"היה פה אברך יקר שעזר לאבא בתקופה האחרונה והוא אמר לי משפט אחד שסיכם את אבא: "אני נמצא פה שלושה חודשים. לא הכרתי את הרב ברדה, אבל מאז שאני פה כל פעם נכנסים אנשים ואומרים לי: לרב ברדה יש הרבה תלמידים, אבל אני, אני כמו הבן שלו. הוא ידע להעניק לכולם את ההרגשה הזאת שהוא בן יחיד!!. הוא אהב את כולם ללא תנאי.
"אבא זצ"ל נולד בפתח תקוה בערב פסח תשכ"ב וגדל כנער מסורתי. ההורים שלו עדיין חיים שניהם ברוך ה'. בצבא הוא היה קצין ביחידה מובחרת ועם שחרורו הקים חברת בניה ובמקביל התחזק מאוד והתחיל ללמוד במדרשיות. הוא נצמד לראש ישיבת 'משיב נפשי' הגאון רבי עזריאל מנצור שליט"א ונסע לשם ללמוד בכל ערב. הוא מאוד התלהב מהלימוד בעיון ואחרי תקופה מסוימת עזב את הכל והחליט שהוא הולך ללמוד בבני ברק. אמא שלי, כמובן ליוותה אותו בכל צעד במסירות רבה. גרנו אז בראש העין ובגלל חינוך הילדים והלימוד שלו, החליטו ההורים שנעבור דירה לרמת אלחנן. במשך עשרים שנה הוא למד אצל הרב שבתאי לוי ברמת אהרון. בבני ברק גרנו עשר שנים ואז עברנו לאלעד. מאלעד היה נוסע כל יום ללמוד בבני ברק. לאחר כמה שנים פנה אליו רבו הרב לוי שקהילת עוד יוסף חי בראש העין זקוקה לרב. הוא הגיע לקהילה והחל לבנות אותה מחדש. הרחיב את שורותיה בפעולות קירוב גדולות. הקים שם קהילה מפוארת של אברכים, כולל צמוד, עם בית מדרש מרשים. מקום תורה אמיתי. במקביל ללימודים בכולל הוא הרגיש שגם באלעד יש כר נרחב לעשיה תורנית ולחיזוק הבע"ב, והתחיל להקים פה את בית הכנסת והקהילה, השיג קרוואן ופתח כולל ערב לבעלי בתים שם רצה שתהיה להם קביעות וסיפוק מהלימוד ולמדו הלכות שחיטה. מדובר על אנשים שאחרי יום עמל באו ולמדו וחזרו ונבחנו וקיבלו תעודות. אני זוכר שהרב גרוסמן אמר שהוא לא ראה דבר כזה. דבר מדהים וייחודי. כל החשיבה שלו היתה תמיד בגדול " מספר הבן.
"בהמשך פתח כולל יום הלכתי, אותו החזיק הנגיד רבי דן גרטלר. במשך עשר שנים הכשיר מורי הוראה. האברכים נבחנו על נידה ועל שבת וקיבלו תעודות מראש הישיבה מרן רבי שלום כהן זצוק"ל אחרי שנבחנו אצל המרי דאתרא הגרש"ז גרוסמן והגר"מ מלכה ועשו שימוש. אבא תמיד דרש מעצמו מקסימום ולכן הרשה לעצמו לדרוש גם מאחרים. הוא לא היה מוותר. דרש מכל האברכים לסכם את מה שלמדו. בסוף הזמן היה אומר לאברכים "אתם חוזרים הביתה, שים את הקלסרים על השולחן בסלון, פתח אותם עם הסוגיות המסוכמות ותאמר לאישה: הנה היבול. כל זה בזכותך! תעריכו את מי שנותנת לכם לשבת ללמוד. כשהסתיימה הקבוצה הראשונה לא היו לו את הכוחות הפיזיים לפתוח מחזור חדש בגלל מצב הבריאות שלו והכולל נסגר, לצערנו, גם בגלל אילוצים כלכליים".
"היתה לו גישה מיוחדת. בשיעורים שלו היה אומר "יש הרבה דרשות, גם על שלום בית, אבל בן אדם יוצא משם עם וורטים יפים או משהו. אצלו השיעורים (והחיים) היו כמו סדנה, היה נותן תרגיל ואומר תעבדו על זה עכשיו, תחדדו את זה, שתצאו מפה עם כלי, עם משהו ביד, לא רק תיאוריה". לא פעם היה יושב בשיעור בערב ואומר: רבותי, עכשיו נעשה כולנו תרגיל נשימה וחווה את זה איתם. היה לוקח אותם לים, נוסעים ליומיים ודואג שכל המשפחה תשתתף. פעמיים בשנה היו יוצאים כל הקהילה ביחד לשבת או לטיול, מתגבשים, לומדים ומתחזקים. שיעורים לנשים ולגברים ולנוער ופעילות ענפה לאבות ובנים. הקהילה היתה כמו בית כשהוא מנצח על הכל. כל הזמן חושב ועושה. אף פעם לא שקט על שמריו".
"אבא הנהיג שכל ילד בקהילה שמגיע לגיל בר מצוה קורא את הקריאה של מנחה לשבת. הוא היה אומר: אם הוא לא יתאמן פה איפה הוא יתאמן?. כך גם היה מבקש מאברכים (שחלקם לא היו קשורים לקהילה) למסור שיעורים בבית הכנסת והיה אומר: אני יכול להסתדר גם בלעדיהם, אבל מי יתן להם להתנסות בדרשות פה באלעד? בואו תתאמנו פה ותקבלו ניסיון".
"בליל שבועות, חוץ מסדרי לימוד שקבע לכלל הלומדים, ובאולם ליד ביהמ"ד שיעורים מותאמים לנוער, בשתים וחצי לפנות בוקר היה יורד לפארק לאסוף את החבר'ה שבילו שם, היה מושך אותם לבית כנסת ומוסר להם שיעור. שבועיים לפני כן עשינו נסיעה לקברות צדיקים עם הנוער. הוצאנו אוטובוס מפה, היינו בקבר רחל ובכותל. שרו שם והיתה אווירה עילאית. הוא סבל אז נוראות מכאבי ברכיים. כשהייתי איתו לפני שנה וחצי, בתור לניתוח, המנתח הסתכל על הצילומים ושואל אותו: תגיד לו אתה לוקח משהו? איך אתה חי עם הכאבים האלה? אבא אמר לו שלא. הוא לא לוקח כלום. אז הוא אומר לו אתה יודע שבמצב שלך צריך לשבת על כיסא גלגלים??. הרופא הסתכל עלי ואומר אני אגיד לך משהו. הגדרה של כאב קשה להגדיר ולמדוד. אתאר לך מה אביך מרגיש: קח שני ברזלים, שפשף אותם אחד על השני, זה מה שקורה לו בברכיים. כאבים, לא היה ישן לילות, לא נרדם. ואחרי לילה של כאבים שלא יכל להירדם קם לבוקר חדש של עשיה. ואז, כשהיינו בכותל, ואני רואה אותו עם הבחורים כשהוא סובל ולמרות זאת רוקד איתם ומחבק אותם. אמרתי לו אבא שב, תנוח. הוא סרב והסביר שחשוב לו שהם ירגישו הכי בנוח. הבחורים השיבו לו אהבה עזה. הם בוכים פה ומרגישים שאיבדו אבא".
"היה פה אברך יקר, מחולי הקורונה הראשונים בעיר, עוד לפני שאירגוני החסד התארגנו לעזור. כולם עדיין פחדו מהידבקות. יום אחד אבא שמע שהוא חולה ו… האברך סיפר שהוא קיבל טלפון מאבא: "פתח את הדלת. השארתי שם משהו". הוא הופתע לראות ארגזים מסודרים מלאים במצרכים ואבא זצ"ל מתקשר אליו ואומר תעשה לי רשימה של קניות שחסר לכם, אני שולח מישהו. היה אכפת לו מהדברים הכי קטנים. בתקופת הקורונה הוא התקשר ל'הידברות' אותם הכיר בפעילות ענפה לפני שהקים את הקהילה, והציע את עצמו לטיפול בזוגות הזקוקים לשלום בית, בחצר בית הכנסת. הגיעו עשרות זוגות עם מסכות וישבו בריחוק, בחצר, והוא היה מטפל בהם במסירות".
"היה לו גידול ואחרי פורים הוא עבר ניתוח ראש. שעה אחרי שהועבר לחדר ההתאוששות הכניסו אותנו לחדר שם ומה הוא אומר לי? תתקשר לזוגות שקבענו איתם פגישות לשלום בית תגיד להם שיחפשו מישהו אחר. הוא דאג להם שלא יישארו תלויים באוויר…".
"לפני שתים עשרה חודשים בדיוק, ליל י"א טבת פ"ב, היה אבא אצל הוריו המבוגרים בפ"ת ושם עבר אירוע מוחי קשה. היה לו נס גלוי שהצליח תוך כדי האירוע המוחי לחייג למד"א, דבר שלא קורה. הוא מסר את הכתובת ולא זכר במדוייק את העיר. אבל מד"א הצליחו בניסי ניסים להגיע אליו במהירות ולפנות אותו לבית חולים, שם התחיל להתאושש באופן מופלא ביותר. אחרי חודש וחצי כשהתחיל את השיקום בתל השומר החלה שוב התדרדרות במצבו ובבדיקות מקיפות מגלים שיש ל"ע גידול בראש, שהוא בעצם גרם לאירוע המוחי וחסם את כלי הדם. שנה שלמה סבל אבא ייסורים קשים, אבל אף פעם לא ראו אותו צועק או מתלונן. הייתי שואל אותו אבא איפה כואב לך, הוא היה עושה ככה עם היד, אפילו לא יכל לדבר".
"תפס אותי אתמול בחור וסיפר: לא רציתי להמשיך בישיבה, אבל אבא שלך שכנע אותי ואמר לי תלך לישיבה, הוא לא ויתר לי וסיכם איתי שאתקשר אליו כל יום ואספר לו אם טוב לי ואני מסתדר. כל יום היה מתקשר לאבא ואומר היום היה לי ככה, היה לי ככה. אם הייתי מפספס יום הרב התקשר אלי והתעניין מה נשמע, איך אתה מרגיש, איך בישיבה. כאילו אין לו מה לעשות בחיים. אמרתי לאותו בחור שאפילו לי הוא לא לא הייתי עושה את זה. כך מקדיש את עצמו לבחור, שילמד ויצליח".