חבר מועצת העיר, עובד בכיר בעירייה ובנו ועו"ד ידוע תושב העיר שנעצרו לפני כשנה וחצי בקול תרועה רמה במבצע משטרתי שנשא את השם "אמת לאמיתה" בחשד למעורבות בשוחד – התבשרו השבוע, בקול דממה דקה, על "סגירת תיק החקירה נגדם" * כ'מקובל' במקרים מסוג זה – ההודעה לא כללה אפילו מילה של התנצלות על הפגיעה בחירותם ובשמם הטוב
שנה וחצי אחרי מעצרם המתוקשר של חבר מועצת העיר, עובד בכיר בעירייה ובנו ועו"ד ידוע תושב העיר בחשד למעורבות בשוחד, הטיית מכרזים וסיוע במתן אישורי בנייה בניגוד לחוק – התבשרו השבוע ה'חשודים', בשעה טובה, על סגירת תיק החקירה נגדם.
ההודעה על סגירת התיק נמסרה במכתב שנשלח על ידי יחידת החקירות 'להב 433' בה התנהלה החקירה שכללה גם 'פשיטה' מתוקשרת על משרדי העירייה ונקראה בשם היומרני "אמת לאמיתה".
מי שניסה "לתפוס טרמפ" על גל המעצרים היא "התנועה לאיכות השלטון" שמיהרה להפיץ האשמות נוספות על "שחיתויות" כביכול אותם חשפה ובגינן נפתחה חקירת המשטרה אולם אף אחת מהחשדות הללו אפילו לא הגיעו כאמור, על ידי נציגי המשטרה לדיון בבית המשפט…
מערכת "קוראים אלעד", שנמנעה בשעתו מלפרסם את שמותיהם של ה"חשודים" לא רק בגלל צו איסור הפרסום שהטיל השופט מר גיא אבנון, אלא מתוך נאמנות הלכתית ל'שמירת הלשון', רואה עצמה מנועה גם כיום, עם סגירתו הרשמית של תיק החקירה – מלפרסם את שמות ה'חשודים לכאורה' והיא מבקשת לשוב על ה'תזכורת' שפרסמה באותו שבוע, לפיה מעקב אחר "הפשיטות המתוקשרות" של משטרת ישראל על הרשויות המקומיות ומעצרם של "בכירים" בהם בשנים האחרונות מעלה כי רק אחוז קטן יחסית (כ-16%) מאותם בכירים שנעצרו הועמדו בסופו של דבר לדין. כל השאר "זכו" למכתב הלאקוני המבשר להם, בקול דממה דקה, על "סגירת התיק", בדרך כלל גם זאת, רק לאחר שנים ארוכות של 'עינוי דין'. אגב, גם מתוך המועמדים לדין – רק כמחצית מורשעים בסופו של דבר.
הדוגמא הבולטת ביותר שהוצגה באותה 'תזכורת' היתה 'פשיטה' מתוקשרת לא פחות, שערכה אותה יחידה משטרתית על משרדי העירייה, 6.5 שנים קודם לכן, וגם בה נעצרו בכירי העירייה ב'חשדות' דומים יחד עם שלושה 'חשודים' נוספים לשלושה ימים לאחר מה שהמשטרה כינתה "חקירה סמויה ממושכת". כעבור שנה שבה ועלתה "פרשת השוחד" בעירייה לכותרות, כשהחוקרים הנלהבים בלה"ב העבירו את התיק לפרקליטות המדינה בליווי המלצה להעמיד חלק מהחשודים לדין.
רק שנה וחצי מאוחר יותר, בתחילת חודש כסלו תשע"ו, אחרי שאותם בכירים כבר סיימו את הקדנציה ופרשו מהחיים הציבוריים, "נזכרו" במשטרת ישראל להודיע ל"חשודים", על סגירת התיק נגדם… גם אז, ללא נימה של הבעת צער על המעצר המיותר והכפשת השם לשווא. המכתבים, אגב, נשאו תאריך של שנה קודם לכן…
באותה 'תזכורת' הובאו נתונים שפרסם אז העיתון הכלכלי "גלובס" ומהם עולה כי מתוך כ-300 אלף תיקי חקירה בהם עוסקת המשטרה בשנה – כ-260 אלף מהם מועברים לתביעה המשטרתית ורק כ-30 אלף מועברים לפרקליטות המדינה. מתוך זה לכ-12 אלף תיקים נלווית המלצת סגירה ולכ-18 אלף הנותרים לא נלווית המלצה כלשהי, או שנלווית המלצה להגשת כתב אישום. מתוך 18 אלף התיקים הללו מוגשים, בסופו של דבר בין כ-3,500 ל-4,000 כתבי אישום וכ-3,000 נוספים מועברים לתביעה המשטרתית. כל היתר – נסגרים מסיבות שונות.