רבים מתושבי העיר ליוו למנוחת עולמים את המחנכת הדגולה והצדקנית מרת חיה לוגאסי ע"ה, שנפטרה לבית עולמה בשם טוב ביום הולדתה הפ"ה, מותירה אחריה דורות ישרים מבורכים ומאות תלמידות ששתו בצמא את דבריה והקימו בתים של תורה לתפארה בגלות צרפת.
המנוחה ע"ה מרת חיה לוגאסי לבית גרשון, נולדה לפני פרוץ השואה וגדלה בעיר הצרפתית ליאון. בהספד בהלוויה סיפר בנה הגאון רבי דניאל שליט"א: "עם פרוץ מלחמת העולם השניה ופלישת הנאצים ימש"ו לצרפת, התחבאה עם בני משפחתה אצל משפחת איכרים גויים, עד יעבור זעם. כאשר דפקו הגרמנים על דלת משפחת האיכרים, התחבאה אמי ע"ה ואמה ע"ה בארון. כשהן מתחבאות בתוככי הארון, הציעה אמי לאמה: "הבה ונצא החוצה, נצהיר שאנחנו גויים צרפתים וכך נינצל". השיבה לה אימה ע"ה: "אנחנו יהודים, נחייה ונמות כיהודים". היה זה משפט שליווה את כל חייה ותמיד חזרה אמרה ושיננה שאמה ע"ה חינכה אותה במשפט אחד, משפט מפתח לכל מהלך התנהגותנו עלי אדמות, שאנו יהודים, נחייה ונמות כיהודים, וזאת מטרתנו עלי אדמות. באומרה: "היהדות היא חיינו, או שאנו חיים או שאנחנו לא"…
בגיל 15 הצטרפה לארגון הנוער E.I. שדאג שכל משתתפיו יתעלו ויתחזקו ברוחניות ושכל אחד ואחד יקבל על עצמו קבלות טובות לעליה בתורה ויראה וכך התחזקה עוד ועוד באידישקייט. בתור נערה למדה, מכורח החוק, בבית ספר גויי, בו חייבו ללמוד אף בשבתות. כדי להימנע מחילול שבת, צעדה רגלית לבית הספר במשך שעתיים מביתה, כשלאחר שעות הלימודים נשארה בבית הספר עד צאת השבת.
כשגדלה גלתה לסמינר גייטסהד, כדי לעלות ולהתעלות ביראת שמים. למרות שהיתה בת יחידה להוריה והפרידה מהם היתה קשה, העדיפה ללמוד בגייטסהד כדי להתקדם בעבודת ה'. בלימודיה בגייטסהד ינקה תורה ויראת שמים, השקפת חיים של תורה ודעת, מרבותיה ומחנכותיה בסמינר. בכל שנות חייה תמיד חזרה על היסודות הנפלאים שינקה באותו בית חינוך גדול ומפואר וכך חינכה במשך עשרות שנים את מאות תלמידותיה, ברוח סמינר גייטסהד.
בהמשך עלתה לארץ ישראל ושימשה כמדריכה בסמינר בבאר יעקב, שם שימשה גם כשמרטף לילדיו של הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל, כשהיא מתייעצת עימו שעות ארוכות ומעפילה בעקבות השיחות עם מרן המשגיח לגבהים רוחניים. לאחר השהות בבאר יעקב, שבה לצרפת לאקס לה בן, שם נישאה בשעטו"מ עם בעלה הרה"ג רבי יהודה יוסף יבלחט"א.
שימשה כמחנכת בביה"ס בית יעקב באקס לה בען וגם בביה"ס בז'נבה, שם חינכה את תלמידותיה לתורה וליראת שמים, כשהיא מחדירה להן רוח טהרה וקדושה.
הם התגוררו באקס לה בען עד לפני שש שנים, שם שימשה רוב השנים כמחנכת בסמינר החרדי המקומי ובביה"ס בז'נבה, כשבנוסף שימשה עד השנים האחרונות כאם בית באקס לה בן.
במשך עשרות שנים שימשה כאם למאות תלמידותיה, העמידה אותן על דרך התורה והעניקה להן מהידע החינוכי והתורתי העצום שלה, מענוות החן והצניעות שאפפה אותה, וכך העמידה מאות בתים לה' ולתורתו, כאשר רבות מתלמידותיה חבות לה את חייהן הרוחניים.
לאביה ז"ל היה עסק לטקסטיל במקום מגוריו בליאון. אביה פתח סניף נוסף לחנותו בליאון כשהוא מקדיש את כל הרווחים מסניף זה לבתה ובני משפחתה. במרוצת השנים נפל למשכב והתקשה לנהל את העסק. הוא הציע לביתו לגור בליאון ולנהל את הסניף שפתח בעבורה, או שיסגור את העסק כליל וכך לא יוכל לפרנסם. אך בתו אמרה לו בנחרצות שלא תעזוב את מקום התורה המיוחד באקס לה בן, למרות שגם בליאון ישנה קהילה חרדית, משום ששווה לה עוד מנות יראת שמים שתוכל לרכוש בעבורה ובעבור ילדיה באקס לה בן, למרות שבכך תיפסק הקצבה החודשית שאביה שלח לה. ואכן, הסניף נסגר והם סבלו מחסור גדול וחיו בצמצום רב, אך למרות הכל העדיפה חיים של יראת שמים על פני רווחה כלכלית.
למרות שבאותן השנים חיו בדוחק גדול, לא נמנעו בני הזוג לוגאסי לשלוח את בניהם ובנותיהם ללמוד בגייטסהד בישיבה ובסמינר שם, כאשר מדובר היה בהוצאות כספיות גדולות של אש"ל, שכר הלימוד והנסיעות. בנה הגאון רבי יהונתן יבלחט"א מספר שחזרו לביתם מאקס לה בן שלש פעמים בשנה. באחד הפעמים נתנה להן כסף להוצאות הדרך הלוך, כאשר אמרה להם שבגלל מצבם הכספי הדחוק, לא בטוח, לפחות כעת, שיהיה לה כסף לשלוח להם להוצאות הדרך לסוף 'זמן חורף', כדי שיוכלו לחזור הביתה, לפני חג הפסח.
בעלה רבי יהודה יוסף יבלחט"א, עסק בתורה הקדושה כל חייו ורעייתו ע"ה נטלה את כל עול הבית עליה ובלבד שימשיך לשקוד על תלמודו ויתעלה בעסק התורה.
רבים שבאו לנחם בימי השבעה סיפרו שמעולם לא שמעו ממנה מילת גנאי או ביקורת על כל יהודי באשר הוא, מעולם לא התערבה בשום מריבה או מחלוקת ולא הביעה את דעתה בשום ויכוח, כשהיא דואגת לריבוי השלום והאחדות.
במרוצת שנות חינוכה רכשה לעצמה דרך מיוחדת בחינוך תלמידותיה, כשהיא מבקשת מהן לקבל על עצמן קבלות קטנות בצניעות וכדומה, וכאשר הבנות עמדו בקבלתן, היתה מחמיאה ומפרגנת להן באופן מיוחד, שעורר בהן את הרצון להמשיך ולקבל על עצמן עוד ועוד קבלות טובו. כך גדלה עדרים עדרים של בנות ישראל לתורה ויר"ש.
לפני כשש שנים התגלתה בגופה המחלה הנוראה ה"י, ומאחר שחלק מילדיה מתגוררים בארץ ישראל, עברו בני הזוג לגור באלעד, ברחוב התאנה, סמוך לבנותיהן תבלחט"א. בשש השנים ברחוב התאנה נודעה כאשת רוח מיוחדת במינה, אצילית ועדינה, כשהיא מסייעת בידי בנותיה ועוזרת לטפל בילדי הפעוטון שברחוב התאנה, כשהיא מרעיפה על הזאטוטים חום ואהבה רבה.
בשבוע האחרון התאשפזה בבית החולים, לאחר שמחלתה גברה והתפשטה ה"י. בליל שבת האחרון בירכה את ילדיה ששהו עמה, הקשיבה בהנאה לזמירות השבת וסעדה בסעודת ליל שבת. לאחר הסעודה נחלשה וילדיה פתחו באמירת קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים, והמנוחה ע"ה נפטרה לבית עולמה, ביום הולדתה ה- 85, שחל ביום שישי, מלאה וגדושה במעשים טובים ונאצלים.
במסע הלווייתה הכאוב שיצא במוצש"ק מרחבת התאנה בעירנו, הספידוה תמרורים הרבנים הגאונים רבי יוסף מאיר שליט"א ורבי דוד ברייזכר שליט"א, בניה וחתניה, כשהם מעלים על נס את מסע חייה העמוס וגדוש במעשים טובים ונפלאים ועל כך שזכתה בצוק העיתים להקים דורות ישרים מבורכים ולחנך מאות בנות לתפארת ישראל מתוך מסירות נפש עילאית.
הניחה אחריה את בעלה הרה"ג רבי יהודה יוסף שליט"א, בנה הרה"ג רבי ישראל מאיר לוגאסי שליט"א, חתניה הרה"ג רבי יהושע מוס שליט"א והרה"ג רבי אברהם ארוואס שליט"א המתגוררים בעירנו, בנים ובנות, נכדים ונכדות, כולם זרע קודש ברך ה', יהי זכרה ברוך.