כולנו עדיין נתונים תחת השפעת האסון הכבד שפקד את עירנו השלווה ביום חמישי האחרון. התחושות הן קשות ושפתותינו תפילה לשומר ישראל שיגן על יושבי העיר הזו ועל כל עמו ברחמים. שוחחנו השבוע עם הרב אריה מונק, מנכ"ל בית חם, כדי לשמוע ממנו תובנות כיצד להתנהל מול האסון המחריד, אנו וילדינו.
הרב מונק: לצד האבל הכבד. אתייחס ברשותכם להיבט הנפשי והמנטלי. חווינו בעת האחרונה מספר אירועי טרור ופגע בערים השונות, זהו רצף אירועים שמכולם יוצאת אמירה שמנסה לערער את תחושת הביטחון. המאמר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה מקבל משמעות מציאותית. אנחנו עדים להשפעה אדירה שמצויה בקרב ילדים ובני נוער ואף אצל המבוגרים, כאשר הנפש מנסה להתמודד עם יציקת תוכן האירועים לתאי המוח והרגש. לרוב היא נוצרת בטווח המיידי מרגע פרוץ האירוע והיא מחייבת עירנות וזיהוי נכון. במיפוי הפניות שהגיעו למוקדי בית חם בימים האחרונים לאחר המקרה באלעד. אני מעריך שקרוב ל80% מתוך סך הפניות עסקו בשאלות השאלות: ההתמודדות עם הילדים בצל ההתרחשויות.
רובם ביקשו לדעת איך לנהוג עם הילדים שבבית. האם לאפשר להם לראות או שמא למנוע. לספר את האמת או לטייח ולעדן. לשלוח לגנים ולבתי הספר או לאפשר את המרחב הביתי, שיתופים מצד הורים על ילדים שפוחדים להסתגר בחדרי שירותים ואמבטיה לבדם. דרישה של ילדים לישון במיטות ההורים. ועוד מגוון שאלות דומות.
ישנה נטיה קדומה לנסות "להחליק" אירועים כאלה לילדים, בתקווה שהחדשות ישכיחו את הישנות והם ישובו לעיסוקיהם כבתחילה.
דבר ראשון עלינו לדעת, שאי אפשר לזייף רגשות לילדים נקודה. הנחת בסיס זו היא הראשונה בבואנו לטפל בסוגיית התיאום מול הילדים. הם קוראים אתכם טוב יותר מכפי שאתם חושבים. אל תתנו לילדים סיבה לא לסמוך עליכם כשיבינו שקיים פער בין מה שאתם אומרים להם לבין מה שאתם מרגישים או חושבים.
שאלה אותי אמא לילדים: אבל גם אני מפחדת ומה אומר לילדיי? אין כאן שאלה, עניתי. אמרי להם: "גם אמא מפחדת אבל אם צריך לרדת למכולת עכשיו בכדי להביא לחם וחלב, אז אמא תרד ותתגבר על הפחד, כך נצליח לכבוש אותו ולהמשיך בחיים". רק בצורה כזו, כשהם יקבלו את מלוא האמת מאיתנו, הם אכן יצליחו לסמוך עלייך ולהתעודד בנוכחותנו.
בנוסף, ילדים קוראים את איך שאתם מתנהגים ולא מה שאתם אומרים להם. ולכן חובה עלינו לשדר להם ביטחון ולהקרין להם בדיוק את מה שאנחנו מצפים מהם שיבינו. כלל טבע הקב"ה באדם, ילד יתחקה אחר אביו ואחר אמו ויזהה אם יש לו סיבה דאגה או שלא. הדוגמא האישית שלנו כהורים. קריטית ומכריעה ורק ממנה ילמדו ילדינו. הרי אנחנו מלמדים אותם את הרגשות הללו. אנחנו מלמדים אותם לפחד ולהיזהר. לשמור להתרחק. לקרב לנסות לטעום להקשיב או להתעלם. הם מודדים את התגובה שלנו בזמן שכוס מים נשפך על הרצפה ובוחנים איך אנו מתנהגים כשמדווחים על מפגע שמסתובב בחוץ. ומתוך כל אלה למדים איך לנהוג. אם תרצו זהו המודל ההתנהגותי שיכריע את מידת ההשפעה של הסיטואציה עליהם. נהגו בחכמה והקרינו ביטחון בבית.
עוד נקודה שמתייחסת אמנם גם למבוגרים, קרי ההורים. אבל הוא נחוץ שבעתיים מול ילדינו. אחד מיסודות ארגז הכלים הוא להבדיל בזמנים כאלו בין מידע מוצק והגיוני לבין חדשות רחוביות מבוססות וואטצאפ ותפקידנו כהורים לעשות זאת עבור הילדים, מקורות המידע שלהם אינם בשליטתנו, הדור הצעיר שולט בנעשה בפרטי הפרטים. כוונו אותם מה מתוך המידע הוא רלוונטי ומה לא. הסבירו להם מה הם המניעים שלנו לפחד. הרבה מהפחדים שמתפתחים מתבססים על מידע לא רלוונטי ונוצרו מדמיון שהשלים את הפער באותו וואקום שלא השכילו לשחרר.
ההכרח מחייב אותנו להמשיך הלאה, הספרות המקצועית קובעת להשתמש בחשיפה הדרגתית אך מכל מקום יש לחתור לחזרה לשגרה. בימים אלו יש לנו תפקיד הרה גורל. עלינו לפקוח עין ולמקד תשומת לב יתירה לשני תרחישים
- אם יש חשש שאחד הילדים מפתח נמנע מלבצע דבר שהיה רגיל לבצע. תופעה זו מתרחבת ומתקבעת בנפש. וההשלכות עלולות להיות קשות.
- או חלילה אם מתפתח אצל אי מי בבית "פוסט-טראומה". על כל שינוי קיצוני כמו נדודי שינה, ירידה בתיאבון, חוסר חשק, פחד, עומס שאלות וכל מה שמתריע לנו שמצב הילד אינו כתמול שלשום. בשני המקרים אל תתעכבו וגשו להתייעץ. מקסימום תדעו שהוא בסדר ב"ה ואין סיבה לדאגה.
במצב המתוח, ובפרט כשהעיר תחזור לשגרת בניה פעילה. תורגש דריכות מפני כל חשוד וצל לא מוכר. זה הגיוני ואף מסייע להגן ולהגיב בזמן. אך ללחץ המתמשך שנגרם מכך יש מחיר כבד והוא סוחט כוחות נפש רבים כשהוא עקבי ולאורך זמן. אם הנכם מרגישים דרוכים מדי או מזהים ילד כזה אנא גשו לייעוץ וטיפול.
יקיריי, בימים אלה, תפקחו עין, היו סובלניים, ילדים בטראומה שואלים. שאלות אל תמהרו לשפוט לכעוס או לזלזל. כי אם לילד בחרדה אין את המקום הטבעי להתפרק שזה אצל אבא ואמא, הרי הוא יחפש אלטרנטיבה רח"ל, אופציה גרועה יותר שהוא ישמור את הכל בראש והמצב עלול להתפרץ אח"כ בצורה כואבת וקשה יותר.
בתפקידנו, אנחנו ב'בית חם' הארגון לבריאות הנפש הגדול בארץ, זוכים לשמש כתובת מרכזית החל מהשלב הראשוני, תוך שאנו מספקים מענה במתן כלים והכוונה לאנשים איך לשלוט באירוע שלא לפתח הימנעות ועד לטיפול במקרים קיצוניים. כמו בהתקפי חרדה ומצבי פוסט-טראומה, תופעה בה המוח מריץ שוב ושוב את המראות, הקולות ואף את הרגשות שהיו חלק מהאירוע. תפקידנו הוא לכוון את הפונים שלא מנוסים בחוויות שכאלו ולהוציא אותם מהבלבול שמשתלט עליהם למצב בו הם שולטים בסיטואציה ומתנהלים בה בצורה הנכונה.
'בית חם', מפעיל מרפאות לבריאות הנפש במהלך כל ימות השנה, ומעמיד לרווחת הציבור מוקדי ייעוץ זמינים. באירוע מהסוג הזה, מספר הפניות למוקדים עולה בצורה דרמטית וכך כמובן גם הצוותים המשובצים במסגרת המענה גדל משמעותית כדי לספק מענה מהיר ומקצועי. יש כתובת לבעיות שלכם. ואנחנו כאן כדי לעזור בכל שאלה. חייגו חינם *9518