קהל רב מתושבי העיר ומחוצה לה, ליוו בערב שבת למנוחות את איש החסד והאמת הרה"ח ר' דרור אילון מקהילת חב"ד בעיר, שנתבקש בפתאומיות לישיבה של מעלה, כשהוא עדיין לא השלים את שנתו הנ"ג ומותיר אחריו את אשתו ו-5 ילדים. 2 מהם נשואים וגם נכד חמוד בס"ד.
בעשור האחרון לחיו ובעיקר בשנים האחרונות סבל ר' דרור חולי וייסורים רבים אותם קיבל תמיד בגבורה, וכל רואיו וידידיו העידו שאפילו בחיוך תמידי.
דרור נולד בשנת תש"ל ברעננה למשפחה שאינה שומרת תו"מ וגדל והתחנך במסגרת עירונית ולאחריה עשה את שירתו הצבאי בחיל השריון. לאחר נישואיו עם אשתו שרית תבלחט"א חזרו הם יחד בתשובה והצטרפו לקהילת חב"ד בעיר. לפני כ-15 שנה עבר לגור בעיר, ברחוב רבי יונתן בן עוזיאל והיה מאבני היסוד של קהילת חב"ד בעיר. שנים רבות עמל לפרנסתו בעבודות כפיים והצליח בס"ד עד שלפני כעשור חלה במחלת כליות ונחלש מאוד ונזקק לטיפולי דיאליזה קבועים. למרות הסכרת וחולי הלב מהם סבל במשך שנים – לא משו השמחה, החיוך והצהלה מפניו והוא הדביק גם את סביבתו בהם, חרף ייסוריו.
במהלך ה'שבעה' התוודעו בני המשפחה לעשרות מעשי חסד ותחיה שעשה ר' דרור ב-53 שנות חייו עלי אדמות. "שבעת הימים האחרונים עברו על המשפחה והמכרים באבל כבד, רבים נכנסו אל הבית, כמו הרגישו צורך להגיד כמה מילות פרידה לאיש היקר שאיננו… הסיפורים נשפכו מפי הקהל בזה אחר זה, כמה מעשי חסד עשה, כמה חיוכים חילק, כמה אנשים הקים מעפר- לעולם לא נדע במספר!" מספרת בת המשפחה.
"כלפי חוץ ר' דרור היה 'איש פשוט', שאהב את הבריות ונשא חן בעיני כל. על אף הסבל שנשא בחייו, תמיד תמיד היה שמח, תמיד חיוך על פניו, אף אחד לא תיאר לעצמו עוצמת מכאוביו…
בשנים האחרונות חלה ר' דרור בתפקוד הכליות והיה נזקק לנסוע 4 פעמים בשבוע, בבקרים, לדיאליזה. מכיוון שהיה לו קושי בהליכה, לעיתים קרובות כשחזר לאלעד היה נשאר ברכבו עד שאחד מהילדים היה חוזר מבית הספר ומלווהו הביתה. ומה עשה ברכבו זמן כה רב? בני המשפחה מספרים סיפור קטן שהמחיש את ההשגחה הפרטית גם כאן.
באחד מימי השבעה נכנס לבית האבלים, אדם לא מוכר. הוא נכנס בסערה, המום וכואב מהידיעה ששמע. לשאלת בני המשפחה הוא החל לספר "אתם וודאי אינכם מכירים אותי, גם את אבא לא הכרתי, אך אני חייב לשתף אתכם, לפני מספר שבועות עברתי תקופה לא קלה. נפלו עליי עצבות ויאוש כבדים, הייתי קם בבוקר ושואל את עצמי מה אני עושה כאן ולמה, באחד הימים הרגשתי שאני חייב סימן מהקב"ה למה להמשיך לחיות, אני חייב שהקב"ה ישמח אותי!…
ישבתי מחוץ לבית, בחניה. התפללתי וחיכיתי לסימן…
לפתע אני שומע שירי שמחה בקול גדול, הבוקעים מרכב עם תו נכה החונה ממש לידי. אני מתבונן ברכב ורואה איש קשה יום, שלא יוצא מהרכב ומניח שבעצם הוא לא יכול ללכת בכוחות עצמו… באותה השעה נפלה עליי ההכרה והאמונה בטוב שמגיע מאיתו יתברך. הנה למולי יושב אדם שסובל קשיים וייסורים ועדיין מחייך וצוחק ושמח. ואני? אני צריך לזרוח מאושר. תקתקתי לו על חלון רכבו וביקשתי להודות לו והוא, בפשטות חייך חיוך רחב וצחק. זה היה אבא שלכם! והלוואי שבדרכיו נלך כולנו".
בנו הת' יוסף סיפר כי לפני כ-5 שנים, יצא באחד מימי חמישי החורפיים עם אביו לקניות. כשסיימו והתכוננו לצאת, קיבל אביו הודעה על משפחה שחסר להם אוכל לשבת. מיד לקח אביו עגלה נוספת והעמיסה במטעמים, מוצרי ניקיון ומזון. הוא לא עשה חשבון של כמה צריך, מה נזקק ולמי. פשוט נתן את ליבו למשפחה שכלל לא הכיר.
לאחרונה זכה ר' דרור לחתן את בנו השני. מספר מחותנו ר' גרשון: "בעת ישבנו יחד לסדר את ה'תנאים', קיטרתי על המצב והייתי מצוברח. דרור, שרק הקמטים בפניו הצביעו על המכאובים שכאב, ישב על כיסא גלגלים, פתח ואמר 'גרשון גרשון, לי יש על מה לבכות ואני צוחק! עזוב שטויות ובוא נתקדם בטוב לקראת החתונה הבעל"ט". לא היה אפשר שלא להאמין לו, שלא להתחזק באמונה בזכותו, עברו כמה חודשים מאז, ובכל יום שעובר אני חושב על המשפט הזה שאמר לי, וכל תקרית נעשית קטנה, והשמחה הופכת נגישה וקלה. כל כך סבל בחייו ועם זאת פשוט היה שמח! ודאג לשמח את כולם."
ר' דרור נפטר בבית החולים לאחר שהיה מורדם ומונשם יומיים בעקבות דום לב במהלך הדיאליזה. מסע ההלוויה יצא מביתו ברחוב רבי יונתן בן עוזיאל לבית העלמין העירוני "לחיים" שם הספידוהו המרא דאתרא הגר"מ מלכא ורבה של קהילת חב"ד בכפר יונה רבי נחמיה שמרלינג.
קהילת חב"ד בעיר הקימה קרן מיוחדת לעזרת המשפחה, שהתמודדה לאורך שנים עם מחלתו ונותרה חסרת כל וקוראת לכל מכריו וידידיו של המנוח להרים את תרומתם לקרן.
ת.נ.צ.ב.ה.