בשבת חול המועד סוכות השיבה את נשמתה לגנזי מרומים גב' צביה נתן ע"ה, שורדת השואה ותושבת העיר, כשהיא מוקפת בבני משפחתה שקראו עימה "שמע ישראל" וקיבלו יחד עול מלכות שמים.
"בערב שבת עוד הדלקנו נרות ביחד, שרנו את לכה דודי ואשת חיל, עשינו קידוש ושרנו שירי שבת" סיפר נכדה במהלך השבעה. "סבתא כבר הייתה חלשה ולא יכלה לאכול. במהלך הלילה נשימתה נעשתה כבדה, ולפנות בוקר – בשעת הנץ החמה – היא השיבה את נשמתה הקדושה לבוראה."
גב' נתן נולדה בנר רביעי של חנוכה בשנת ת"ש (1939) בעיירה סוועראש שבמחוז חלם בפולין. עם פרוץ המלחמה הצליח אביה, לאחר שהוזהר על ידי אציל פולני איתו היה בקשרי מסחר, למלט את משפחתו ולהימלט לאוקראינה, זמן קצר לפני שהנאצים ימח שמם פלשו לעיירה ורצחו את מרבית תושביה, ובהם מרבית בני משפחתה לאחר שלא האמינו לאזהרה שהגיעה ובחרו להישאר.
כאשר נודע לאב המשפחה שכל קרוביו נרצחו, אסף מניין יהודים לומר קדיש, אך נתפס בידי שוטר סובייטי ונשלח עם משפחתו למחנה עבודה בסיביר – עונש שבעצם הציל את חייהם, שכן זמן קצר אחר כך פלשו הנאצים גם לאוקראינה והמיטו חורבן ומוות.
בסיום המלחמה ולאחר שנות סבל ועבודת פרך בסיביר, חזרה המשפחה לפולין, אך נאלצה לעזוב שוב לאחר ניסיון פוגרום באב המשפחה וביהודים נוספים שחזרו וביקשו להשיב את רכושם. הם עברו למחנה עקורים באוסטריה, ומשם עלו בשנת תש"ט (1949) לארץ ישראל מנאפולי שבאיטליה, באוניית המעפילים "גלילה".
בישראל הפכה גב' נתן למורה מסורה והעמידה דורות של תלמידים בבתי ספר בנתניה, בבאר שבע ובפתח תקווה. לפני כ-18 שנה עברה להתגורר ביחד עם בעלה באלעד, ובמשך השנים התנדבה להעביר עדויות חיים במסגרת מיזם "זיכרון בסלון" בבתי הספר ובתנועות הנוער בעיר, כדי לדאוג שהדור הצעיר ישמע ממקור ראשון את סיפורם של שורדי השואה.
גב' נתן שהייתה אומנית ויצירותיה מפארים את ביתה, הייתה גם פעילה בקבוצת "מספרות סיפורים" של המתנ"ס העירוני, בהנחיית הגב' חני האשל והגב' מלכי ליזרזון, ואף השתתפה בהצגה שהעלו משתתפות החוג בפני נשות העיר – חוויה שהעניקה לה סיפוק ונחת רבה.
בכל שנה נהגה להדליק עם נכדיה את נרות הזיכרון בטקס העירוני לזכר ששת מיליון נרצחי השואה, ומעולם לא נותרה עין יבשה בקהל.
בין חפציה נמצא יומן שכתבה, ובו תיעוד קורות משפחתה ומילים מצמררות מצוואת אביה:
"העבר נכחד, נשמד, עלה בלהבות. העצים נגדעו, השורשים – מי ידעם. פה ושם נותר ענף בודד, ועליו תפקיד כבד – ללבלב, לפרוח, להכות שורשים ולבנות הכול מחדש."
גב' צביה נתן זכתה לבנים, נכדים ונינים. ימים ספורים לפני פטירתה, בערב חג הסוכות, הוכנס נינה האחרון בבריתו של אברהם אבינו. רגע לפני הברית חיבקה סבתא צביה את נינה החדש ואמרה:
"זה הניצחון הגדול שלנו על היטלר ימח שמו. קיימתי את צוואת אבי – יחד עם אחותי הקמנו מחדש את המשפחה שנרצחה."
הלווייתה נערכה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, שם נטמנה לצד בעלה. מאות מתושבי אלעד ובני משפחתה הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון ולנחם את שלושת ילדיה – בהם המשנה לראש העיר ומנכ"ל העירייה לשעבר, מר שי נתן. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.