בגליון 'מה למעשה' היוצא לאור ברכסים, הובאה בשבוע שעבר התובנה הבאה, שמסר הגאון רבי יעקב ישראל בייפוס שליט"א, מחבר סדרת הספרים הנודעת "לקח טוב". בדבריו המחיש הרב בייפוס, בדרך מקורית ומטלטלת, עד כמה עלולה כותרת עיתונאית להחמיץ את האמת הגדולה שמאחורי המאורעות.
דמיינו לעצמכם עיתון חדשותי המדווח על אסון אדיר שהתרחש בכיכר הירדן. אש וגופרית ניתכו מהשמים, סדום ועמורה חרבו עד היסוד, עשן כבד כיסה את האזור, וכל מרכזי היישוב הפורחים הפכו לעיי חורבות. הפרשנים כמובן, מיהרו להעלות השערות: אסון טבע חריג? נשק בלתי מוכר? מתקפה מסתורית? כותרות דרמטיות, דיוני חירום, מומחים, פרשנים ושאלות נוקבות על מחדלי ההתרעה.
ואז מגיעה הידיעה המסקרנת: אדם בשם לוט ושתי בנותיו הצליחו להימלט מן האסון רגעים לפני התרחשותו. כיצד ידעו? מי התריע בפניהם? מדוע לא ניצלו יתר התושבים?.
ובשולי הדיווח, כמעט בהערת אגב, מופיעה ידיעה נוספת: בדיון חירום שהתקיים לאחר האסון, ובו נידונו דרכי החירום וההצלה, הציע נציג החרדים שבכדי למנוע את האסון הבא
– להקים בכל עיר כולל אברכים או תלמוד תורה. הנציג טען כי אילו היו בסדום עשרה צדיקים, אפשר שהחורבן היה נמנע. המשתתפים פרצו בצחוק.
מה הקשר בין לימוד תורה לאסון שהתרחש?
אמר הגרי"י בייפוס שליט"א: אינני יודע אם היו עיתונים בימים ההם, אבל אילו היו, מן הסתם כך היו נראות הידיעות, ואולי גם הפרשנויות בעיתונות החרדית. העיתונים היו מדווחים על אש וגופרית, על הרס וחורבן, על שאלות ביטחוניות וגיאולוגיות; ואילו התורה מגלה לנו את התמונה האמיתית: אין זה מאורע מקרי, אין זו שרשרת נסיבות עצמאיות. יש מנהיג לבירה, והכול מתרחש בגזירתו. וכן, זאת האמת, אם היו עשרה צדיקים בסדום, "עשרה בטלנים", כלשון המשנה במסכת מגילה, עשרה לומדי תורה- היא לא הייתה נחרבת.
זהו מסר שחייב ללוות אותנו בכל קריאת חדשות. אין פירוש הדבר שאין לבדוק את המציאות, שאין לחקור כשלים או להבין את דרכי המאורעות. אולם אסור שהעיסוק בסיבות הגלויות יסתיר מאתנו את הסיבה העמוקה, את חשבונו של עולם, את העובדה שאין הקב"ה ית"ש עושה דין בלא דין.
&&&
ומכאן אל המציאות שבה אנו שרויים.
בראש השנה וביום הכיפורים שפכנו את לבנו בתפילה: "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה". התחננו על סילוקם של כוחות המבקשים לעקור את עולם התורה, על ביטול גזירות ועל סייעתא דשמיא לציבור בני התורה, שלא יעצרו אותם, שלא ייכלאו לומדי תורה ולא יטילו עליהם סנקציות. והנה, כותרות העיתונים מציגות תמונה מדאיגה: התחזקות גוש פוליטי הנשען גם על קולות ערביים, התגייסות ניכרת ברחוב הערבי למערכה הפוליטית, סערות סביב טוהר הבחירות, וחשש מפני שלטון שיבקש להכביד את ידו על לומדי התורה. רצינו ממשלת 'גוש אמוני' וקיבלנו את טיבי ומנסור עבאס, עם איזנקוט, גולן וליברמן.
הפרשנים מנתחים מספרים, בוחנים גושים, מחשבים סיכויים ומשרטטים תרחישים. הכול חשוב למי שעוקב אחר המערכת הפוליטית. אבל האם זו כל התמונה? האם גורלם של לומדי התורה נתון בידיהם של פוליטיקאים ויועצים אסטרטגיים?.
לא ולא!.
מאחורי כל הכותרות יש מנהיג אחד, יחיד ומיוחד, המנהל את העולם כולו. לא הכותרת קובעת, לא המדגם מכריע, ולא פרשן פוליטי הוא המפענח האמיתי של המציאות. הקב"ה ית"ש הוא המנהיג את עולמו, והוא הקובע את אשר יתרחש, לטוב ולמוטב.
לומדי התורה אינם ניצבים בשולי המערכה. הם לבו הפועם של העולם, ועל התורה הקדושה נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". אין אנו יודעים חשבונות שמים, ואין בידינו לקבוע מדוע נגזרה גזירה זו או אחרת. אבל יודעים אנו כי אין כאן מקריות, וכי חובתנו להתחזק בתורה, בתפילה ובתשובה, ולא להסתפק במעקב אחר הכותרות.
לעיתים רווח והצלה יעמדו לנו מתוך מהלכים שלא צפינו; ולעיתים יעמדו בפנינו ניסיונות וגזירות, כדי שנתחזק ונעמוד בהם באמונה. תפקידנו אינו לפענח את כל חשבונותיו של הבורא, אלא למלא את חלקנו בנאמנות: להרבות תורה ועמלה, להחזיק עמלי תורה, להתפלל ולהתחזק.
כי את הפרשנות החשובה ביותר למאורעות לא תמצאו בעמוד הראשון של שום עיתון. היא כתובה כבר בתורה הקדושה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". שם נמצא המפתח האמיתי למציאות חיינו. שם מצויה התשובה שאינה משתנה עם חילופי השלטון, עם תוצאות הבחירות ועם כותרות היום.
ואולי זהו העיתון הנכון שאנו זקוקים לקרוא מדי בוקר: לא את מה שהפרשנים חושבים שיקרה, אלא את מה שהתורה מלמדת אותנו על העולם. הפרשנויות שאנו שומעים וקוראים, אינם פני המציאות. הקב"ה מתכנן את הכל בעבורנו, הכל בידינו, בידי "עשרת הצדיקים" שיכולים להפוך את הצד השמאלי של סדום, לגן עדן עלי אדמות.