הרב מנשה הכהן דוידוב זצ"ל

קהל רב לווה ביום רביעי שעבר למנוחות את תושב העיר הרב מנשה דוידוב זצ"ל, שנלב"ע לאחר שהזדכך בייסורים קשים ומרים אותם נשא בדומיה, בגבורה, באמונה ובאהבה והוא בן 65.

בלוויה שיצאה מביתו ברחוב ברטנורא לבית העלמין לחיים, הספידוהו תמרורים ראש מוסדות "בית אבא" הגרא"י יזדי, רב קהילת ערלוי הגה"צ רבי אהרן סופר שליט"א חתנו, ובנו, שציינו כי בפטירתו נעקרה מהעיר דמות יקרה של עובד ה' בתמימות ובענוות חן בעל אמונת חכמים מתמיד מופלא שהתענג על לימוד התורה בעל מידות טובות ואצילות ומאור פנים לכל סובביו. קידש שם שמיים בהנהגותיו והליכותיו גם כאשר התמודד עם מצבים רפואיים מורכבים, קיבל יסוריו באהבה ובדומייה והשתדל תמיד שלא להטריח את הסביבה בעבורו ובכלל זה את בני ביתו.

הרב דוידוב זצ"ל נולד בברית המועצות בכד' כסלו תשכ"א להוריו מיכאל ואסנת דוידוב זצ"ל. עלה ארצה  מברית המועצות  בהיותו בן 12 שנים יחד עם משפחתו ורבים מהקהילה. בארץ, אנשי הסוכנות היהודית ביקשו לשנות את השקפתם ואורח חייהם ולשבצם בבתי ספר הרחוקים מרוח ישראל סבא  אך הוא עמד כחומה בצורה והצליח להשפיע אף על בני משפחתו ללמוד במוסדות תורניים. הוא עצמו השתלב בישיבות פוניבז' לעולי ברית המועצות ותורת חיים ובהמשך עלה ונתעלה בישיבת אור ברוך בראשות הרה"ג רבי גבריאל טולדנו זצ"ל. בכל מקומות לימודו דבק ברבותיו מרביצי התורה ולמד מהנהגותיהם והשקפותיהם בכל התחומים. אהב במיוחד את מגיד המישרים הגאון רבי שלום שבדרון והתחזק משיחותיו המרתקות.

בהגיעו לפרקו בנה את ביתו עם רעייתו תבלחט"א לבית משפחת ניסנוב על אדני התורה והיראה, בעיר רמת גן. שם שימש כחזן, כקורא בתורה וכבעל תוקע והיווה דמות תורנית חשובה ומוערכת לתושבי הסביבה. כמו כן למד בבית המדרש בראשות הרב בן חיים שליט"א, זכה לקירבה מיוחדת עם הרב יזדי שליט"א וכן למד בחברותא עם הרב אלקנה אליאסי זצ"ל ראש מוסדות "רבינו יוסף חיים".

יחד עם רעייתו טיפח וחינך את ילדיו לאהבת התורה, יראת שמיים ומידות טובות. ילדיו מספרים כי בסעודות השבת הרגישו עונג מיוחד בשמיעת סיפורי ומדרשי פרשת השבוע בהם נהג לרתק אותם.

לפני כעשרים וחמש שנה, עבר להתגורר באלעד מתוך רצון לראות את ילדיו גדלים בסביבה תורנית שמורה. לפרנסתו, עסק במלאכת הקודש של כתיבת סת"ם והספיק לכתוב ספרי תורה מהודרים, תפילין, מזוזות ומגילות, כאשר שמו הלך לפניו כסופר ירא שמים בעל כתב מהודר במיוחד. את מלאכת הכתיבה למד מהרב יחזקאל יחזקאל שליט"א והשקיע בה רבות. גם בשנותיו האחרונות כשכבר לא יכל לעסוק בכך עקב מצבו הרפואי, השתוקק לחזור למלאכת הכתיבה.

ברבות הימים קבע מושבו ברחוב ברטנורא ואת מקום תפילתו ולימודו בבית הכנסת יביע אומר בראשות הרב משה בובליל שליט"א. נטל גם חלק בשיעוריו של הרב מנחם בנימין שליט"א. עם ההתדרדרות במצבו הרפואי וקשיי ההליכה לא ויתר על תפילות כסדרן ובמניין והשתלב בבית הכנסת של קהילת ערלוי הסמוך לביתו, גם שם התחבב על בני הקהילה ורבניה.

גם כשהתייסר והיה זקוק לתמיכה רבה, לא ויתר על הלימוד והתאמץ מאוד להשתתף בשיעורים ובלימוד תורה למרות שהדבר עלה לו במאמצים מרובים והיה  מבקש: "תתפללו עלי שאצליח לחזור ללמוד תורה".

הרב דוידוב זצ"ל נהג לקיים את המצוות מתוך שמחה ומאור פנים והשקיע מהונו ומאונו להדר במצוות כגון: מצות סוכה, ארבעת המינים, אכילת מצה  ונר חנוכה. וברכת כהנים היה נוהג לברך במנגינה מיוחדת לקיים באופן מהודר "זה קלי ואנווהו" בנוסף, זיכה את כלל הציבור בקיום מצוות ברכת האילנות בחצר ביתו ברוחב לב ונפש חפצה.

היה אוזן קשבת לחבריו ובני משפחתו הקרובים והרחוקים והיה משיא מעצותיו החכמות. בני משפחתו מעידים כי "הוא היה האורים ותומים שלנו".

לפני כמה חודשים הלך להתברך אצל צדיק וביקש רק דבר אחד "להיות בריא כדי שאוכל לעמוד ולברך את עם ישראל בברכת כהנים בבית הכנסת "דבר שהיה בלתי אפשרי עבורו עקב אירוע מוחי שעבר והיה קשה לו ביותר.

במיוחד הייתה חשובה לו מצוות כיבוד הורים. כל ימיו התייצב לצד הוריו לסייעם בכל שנתבקש ואף יותר ובמיוחד לאחר פטירת אביו, כאשר אימו הייתה זקוקה לכך, תמך בה למרות שייסוריו גברו –  בהידור מבלי להתחשב במצבו והיווה דוגמא לקיום מצווה זו בכל נפשו ומאודו.

קידש שם שמיים בהנהגותיו והליכותיו גם כאשר התמודד עם מצבים רפואיים מורכבים, קיבל יסוריו באהבה ובדומייה והשתדל תמיד שלא להטריח את הסביבה בעבורו ובכלל זה את בני ביתו.

היה תמים בעבודת ה' ובעל אמונת חכמים. היה נוהג להתייעץ עם רבותיו בכל דבר ועניין ולקבל את עצתם בלי לשאול שאלות כלל. גם ברכישת דירה כאשר בא לקבל עצה וברכה והרב אמר לבחור דירה אחרת, מיד שינה את בחירתו.

הותיר אחריו את רעייתו שטיפלה בו במסירות עד הרגע האחרון, אחיו ואחיותיו וכן 8 ילדיו ההולכים בדרך ה' ביניהם חתניו וכלותיו, נכדיו, קרובי משפחה וידידים רבים המתקשים לקבל את הבשורה המרה.

ת.נ.צ.ב.ה.

דילוג לתוכן