ראש ישיבת טשערנאביל הגה"ח רבי יונה רכניצר זצ"ל

אלפים ליוו למנוחות את ראש הישיבה הנערץ שהסתלק לבית עולמו בפתאומיות, במיתת נשיקה, בחדרו שבישיבה

קהל רב ליווה בליל ששי ולמחרת בערב שבת קודש למנוחות את ראש ישיבת טשערנאביל תפארת משולם זוסיא בעיר, הגה"ח רבי יונה בנימין זאב רכניצר זצ"ל, שנלב"ע  במיתת נשיקה בעת מנוחת הצהרים בחדרו בישיבה, לאחר שבני הישיבה המתינו ליציאתו מחדרו. הפטירה הפתאומית, בתוככי בנין הישיבה, הכה בהלם את הבחורים המזועזעים.

תלמידי הישיבה, שהופתעו לראות כי ראש הישיבה הנערץ אינו מגיע ל'סדר' בבית המדרש כהרגלו, ניגשו לחשרו ומאו אותו נעול. כעבור זמן קצר גבר חשדם והם הזעיקו את כונני ארגוני ההצלה בעיר, ר' שמואל ברבר ור' צבי רוזובסקי. המתנדב שמואל ברבר, שהיה הראשון להגיע לישיבה, מספר ל'קוראים אלעד': "הבחורים סיפרו לי כי כשראו, לתימהונם, כי החדר נעול שלא כמנהגו זה שנים, ניסו להתקשר אליו טלפונית אך לא היה מענה וגם דפיקות חזקות לא הועילו. הדלת היתה נעולה וחסינה, מתוצרת פלדלת, עם קוד כניסה שלא ידענו מהו. החלטנו להיעזר בסולם שהיה שם ולהיכנס דרך החלון וכשנכנסנו מצאנו את ראש הישיבה ללא נשימה וללא דופק. מיד התחלנו בפעילות החייאה, אבל לדאבון לב, ללא הועיל והוא הועבר להיכל בית המדרש של הישיבה, לקראת ההלוויה שנערכה לאחר חצות הלילה".

לפני ההלוויה הונחו על הכיסא עליו נשען בעת שיעורו דפי השיעורים שמסר וסביבו הודלקו נרות. מסע הלוויה נפתח בפרקי תהילים על ידי הרב יוסל גראס, ממשגיחי הישיבה. בחורי הישבה פרצו בבכי למשמע הספדו של המנהל הרוחני, הגאון רבי חיים משה לוי "ראש ישיבה, איך עזבת אותנו בפתע פתאום, זכית לעזוב את העולם במקום שבו השקעת את כל החיים שלך, רק היום אמרת את השיעור כאן בישיבה, ועכשיו אתה תחסר לנו".

בהמשך ספדו רב קהילות החסידים בעיר הגאון רבי זושא הורביץ, מגידי השיעורים רבי אהרן ברייש ורבי ישראל לקס, הדיין והמו"ץ רבי מרדכי גרינפלד ותלמידיו – הגאונים רבי אברהם ברוך פישגרונד ורבי ישראל אהרן פרידמן, מנהל המוסדות הרה"צ רבי מרדכי טווערסקי, אחיו, הגאון רבי בערל רכינצר ראש ישיבת בעלזא בחיפה, ובנו, הגאון רבי שלמה רכניצר וראש העיר, הרב ישראל פרוש, שנימנה אף הוא על תלמידיו של ראש הישיבה.

מהיכל הישיבה ברחוב הלל נישאה מיטת ראש הישיבה אל עבר בית המדרש של חסידות טשערנאביל ברחוב שמואל הנגיד שם הונחה עד הבוקר ומשם הועברה לבית הלוויות שמגר בירושלים, משם יצא מסע ההלוויה לעבר בית המדרש הגדול של חסידות בעלזא הסמוך ומשם – להר המנוחות.

ראש הישיבה זצ"ל נולד לפני כ-70 שנה בירושלים ולמד בת"ת ובישיבה הקטנה של חסידות בעלזא. בישיבה גדולה גלה לישיבת לוצרן, שם ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו של הגאון רבי יצחק דוב קופלמן זצוק״ל. מספר שנים לאחר נישואיו חזר לארץ ולמד בישיבת מיר אצל הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל. כן נמנה על תלמידי הגאון רבי יונתן דייויד זצ"ל ראש ישיבת פחד יצחק בירושלים.

"דרך לימודו היתה מאד ייחודית. הוא לא מסר את השיעור בריתחא דאורייתא ובקולי קולות כמו מגידי שיעורים אחרים, אבל ההנאה היתה מושלמת בכל יום מחדש. לא פעם היינו נכנסים אל השיעור בלי שיהיו לנו ידיים ורגליים בסוגיא הסבוכה, ואחרי השיעור של רבי יונה יצאנו עם הבנה מלאה וברורה, כשהדברים מונחים לפנינו כשולחן הערוך" מספרים תלמידיו, אליהם היה מסור מאד בלב ונפש חפצה, האיר פנים לכל אחד מהם, הן אלה ששיתפו פעולה בשיעור והן אלו שהיו צריכים חיזוק ועידוד, כי הוא מבחינתו לא הסכים לוותר על אף תלמיד והשקיע את כל כוחותיו כדי שכל אחד מהם יצליח לפי הרמה המתאימה לו.

ת.נ.צ.ב.ה.

הנרצח הרביעי בטבח הנורא בעיר- הובא למנוחות – הקדוש ר' שמעון מעטוף הי"ד

לאחר תשעה חודשים של ייסורים קשים, הצטרף המאבטח שנפצע קשה בעת הפיגוע הרצחני בעיר, אל שלושת הקדושים שחייהם נגדעו באותו אירוע בידי בני עוולה

אל שלושת הקדושים – תושבי העיר ר' יונתן חבקוק ור' בועז גול הי"ד ונהג ההסעות אורן בן יפתח הי"ד מלוד, שפתיל חייהם נגדע בידי בני העוולה מהכפר רומאנה הסמוך לג'נין בליל הפיגוע הקטלני בכניסה לאמפיפארק העירוני לפני תשעה חודשים, נוסף בבוקר יום חמישי שעבר הקדוש ר' שמעון מעטוף הי"ד, שעמד על משמרותו כמאבטח בפארק והספיק לירות כדור בודד בטרם התנפלו עליו שני המרצחים והיכו בו קשה בגרזנם.

מאז הפגיעה התייסר ר' שמעון הי"ד בייסורים קשים, כשהוא מאושפז חליפות בבתי החולים ובמרכז השיקומי 'רעות' בתל אביב, כשבני משפחתו סועדים אותו במסירות יוצאת דופן, אך ללא אפשרות לתקשר עמו.

בשבוע שעבר הורע מצבו עוד יותר ובני משפחתו ביקשו שוב, באמצעות "קוראים אלעד" להעתיר ולקבל קבלות טובות בעדו, אך עוד בטרם יצא העיתון משערי בית הדפוס – נפוצה לה במהירות הידיעה המעציבה על דבר העלות נשמתו לגנזי מרומים, של המאבטח המסור, שעשה את מלאכתו נאמנה לאורך תקופה גם במוסדות החינוך בעיר.

במסע ההלוויה שיצא מביתו במושב ברקת אל עבר בית העלמין המקומי השתתפו רבים מבני המושב, בני משפחה וידידים ומשלחת מאלעד שכללה את ראש העיר הרב ישראל פרוש, המ"מ הרב יהודה בוטבול וחבר מועצת העיר יניב בדלוב וכן כונני ארגוני ההצלה שטיפלו בנפטר בעת פציעתו הקשה. את הממשלה ייצג שר התפוצות והשיוויון החברתי, עמיחי שיקלי.

הקדוש ר' שמעון מעטוף הי"ד נולד בתימן לפני כ-75 שנה להוריו, ששכלו 7 בנים ובנות שלא שרדו בילדותם ונותר בחיים בזכות מסע שאותו עשו על גבי חמורים אל ציונו של רבי שלום שבזי, שם טבלו את ידיהם במקווה שליד ציון הצדיק, בהתאם לסגולה שרווחה באותם ימים. בהיותו בן 3 עלה ארצה עם הוריו והם מצאו את עצמם באוהלים במחנה העולים עין שמר ומשם הועברו למעברת זרנוגה הסמוכה לרחובות ומשם למושב ברקת. שמעון למד בבית הספר היסודי במושב והמשיך לישיבת "אור יצחק' ביהוד. זמן קצר למד גם בישיבת תומכי תמימים בלוד. מאוחר יותר למד במסגרות אחרות עד שהתגייס והשתתף במלחמת ששת הימים בה נמנה על משחררי הכותל המערבי.

"על לשונו היה שגור הביטוי 'בטח באחד ואל תפחד' והייתה בו אמונת צדיקים גדולה. לאורך השנים עבד בעבודות שונות אך תמיד הקפיד לקבוע עיתים לתורה. הוא נמנה עם המשתתפים הקבועים בשיעור היומי שאני מוסר בכל ערב. לאשתו נהג לומר 'קניות עושים או לפני השיעור או אחריו אבל זמן השיעור הוא זמן קדוש'", מספר הרב של מושב ברקת, רבי סעדיה מעטוף, בן דודו של הקדוש הי"ד, המוסר מדי ערב שיעור בבית כנסת חב"ד בברקת.

"על אף גילו המתקדם ואף שכבר לא היה בריא וחזק כבימים עברו, יצא שמעון מדי יום לעבודתו כמאבטח במוסדות חינוך בעיר הסמוכה אלעד. שם היה אהוב הן על התלמידים, הן על ההורים הן על המורים בשל יחסו החם והאוהב לילדים שעל ביטחונם הופקד.

אחד המנחמים בשבעה סיפר- "באחד הימים כשמילא את תפקידו כמאבטח שם לב לילד ממרר בבכי. הוא ניגש אליו ושאל אותו לסיבת בכיו. בין השתנקות להשתנקות סיפר הילד כי שכח לבקש מאביו חמישה שקלים עבור השתתפות במסיבה כיתתית שאמורה הייתה להיערך באותו יום… וכי הוא חושש שלא ירשו לו להצטרף לכל שאר ילדי הכיתה.

שמעון הוציא מכיסו חמישה שקלים, נתן לילד והוסיף: "עכשיו אתה יכול לנגב את הדמעות ולא לבכות. אתה לא צריך להחזיר לי את הכסף אבל אני רוצה לבקש ממך שתבטיח לי דבר אחד". הילד הנהן במרץ ושמעון המשיך: "אני רוצה שתבטיח לי שכשתהיה גדול ותראה ילד בוכה, תיגש אליו ותשאל אותו למה הוא בוכה ותשתדל לעזור לו כדי שלא יבכה".

בשלושים השנים האחרונות שבהן עבד כמאבטח במוסדות חינוך באלעד, עשה לעצמו מנהג. כל אימת שנולדו לו נכד או נכדה היה מביא עימו סוכריות ומחלק לתלמידים שאותם אבטח כדי לשתף אותם בשמחתו.

ר' שמעון הי"ד נטמן ביום חמישי שעבר בבית העלמין במושב ברקת כשבהלוויתו השתתפו אלפים רבים מבני המושב ו'סתם' עמך וכן תושבים רבים מהעיר, הכואבים את הרצחו על קידוש השם. הותיר אחריו את אשתו, 6 בנים ובנות ו-13 נכדים ונכדות.

ת.נ.צ.ב.ה.

"ניצלנו מהפיגוע בזכות הארת הפנים כלפיו"

"ההיכרות שלי עם המאבטח הקדוש ר' שמעון מעטוף היתה כשהגעתי לפארק עם אשתי וילדי זמן קצר לפני הפיגוע הרצחני. ראיתי יהודי מבוגר, עם סימני עייפות והתעניינתי בשלומו. כבדרך אגב שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול משהו והוא שאל אותי מה יש לי להציע לו. אמרתי לו פלאפל והוא, שהיה ככל הנראה רעב, נענה לי בהסכמה. התרחקתי מעט כדי לטגן את הקציצות ואת הכבדים שהבאנו ורגעים אחדים לאחר שאישתי פנתה לבית הוריה ובני בן ה-9 ירד לכיוון הלונה פארק – נשמעו לפתע צעקות 'מחבלים! מחבלים!'. ניסיתי למצוא איזה חפץ חד כאמצעי הגנה, ורצתי לכיוון מתקני המשחקים בפארק לחפש את ילדי, ושם ראיתי את ר' שמעון שכוב על הרצפה כשלידו שוכב אברך נוסף, פצוע אף הוא" משחזר תושב העיר ר' משה ששון, ל"קוראים אלעד" את קורותיו באותו ליל בלהות.

"ר' שמעון החל לדמם ולחרחר. התחלתי לטפל בו כדי להקל על נשימתו וניגשתי גם לסייע לפצוע השני, לידו היו ארבעת ילדיו. ניסיתי להושיב אותו, אבל הוא נפל חזרה ארצה. כשחזרתי לעזור לר' שמעון – הגיעו כוחות ההצלה והחלו לטפל בו. כעבור זמן קצר התברר לי שבני הגדול, שהלך להביא לו את המנה שהכנתי לו, ראה מקרוב את המכות שהנחיתו המרצחים הארורים על ראשו של המאבטח הקדוש הי"ד ואין לנו ספק כי ניצלנו בחסדי ה' מאותו פיגוע בזכות הארת הפנים כלפיו והצעת הכיבוד והאוכל" מציין ר' משה ששון, האחרון ששוחח עם ר' שמעון מעטוף הי"ד.